בימי מלחמת האצ"ל בבריטים נפגשו בפאריז נציגי מחתרת באסקית עם שליחי הארגון. הבאסקים ביקשו מן הארגון לשלוח להם מדריכים צבאיים והם הבטיחו שאם מאבקם יוכתר בהצלחה ומשטר פרנקו ימוגר "תהיה מדינתם ידידה ובעלת-ברית למדינת היהודים".
מספר על כך א. י. תבין בספרו "החזית השניה" (עמ' 167). השתתפו בשיחה זו מטעם הארגון אליהו לנקין וערי ז'בוטינסקי.
אינני יודע אם ערי ז'בוטינסקי ידע אז כי בשנת 1932 היה אביו, זאב ז'בוטינסקי, פעיל זמן קצר בארגון שמגמתו היתה לקדם את השאיפות הלאומיות של הבאסקים ושל מיעוטים אחרים. ז'בוטינסקי היה אחד המייסדים והראשים של "אינטרנציונל של עמים נדכאים", בו השתתפו נציגים של פלאמים, אלזסים, בראטונים, קאטלונים ובאסקים. ז'בוטינסקי היה נציג יהודי. גילה דבר זה לפני י"ח שנה פייר ואן פאסן ("מידסטרים", חורף 1958), אשר אף הוא היה ממייסדי הארגון הזה שלא האריך ימים. לפי דבריו של ואן פאסן לא היה לז'בוטינסקי עניין מיוחד בשאיפותיהם הלאומיות של עמים אלה, אלא הוא היה פעיל ב"אינטרנציונל" מתוך הכרתו כי יש לחפש בעלי-ברית לעם היהודי, במלחמתו למען ארצו, בכל מקום. טעם נוסף: היו בין לאומני מיעוטים אלה גם יסודות אנטישמיים, ועל-ידי קשריו ביקש ז'בוטינסקי לעמוד על משמר עמו.
נזכרתי באלה לפני זמן קצר כאשר קראתי ספרם החדש של גורדון תומס ושל מקס מורגן ויטס על הפצצתה והחרבתה של העיירה הבאסקית גרניקה על-ידי טייסים גרמניים ב-26 לאפריל 11937 .
גורדון תומס ומקס מורגן ויטס הם שני סופרים-עתונאים ידועי שם, מחבריהם של כמה ספרים שהיו לרבי-מכר ואף הוסרטו. לפני שנתיים פירסמו "מסע הנידחים" המתאר את הנדודים על פני הימים של האניה "סט. לואיס", אשר הפליגה בשנת 1939 מהאמבורג כשעל סיפונה יותר מתשע מאות פליטים יהודים מגרמניה אשר כסבורים היו שבידיהם אשרות-כניסה בנות תוקף לקובה, אך בהגיע האניה להאוואנה לא ניתן להם, מלבד אחדים יוצאים מן הכלל, לרדת.
הבאסקים בדרך כלל לא היו נוטים לשמאל, הם אדוקים מאוד בדתם, אך כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד, העניקה להם ממשלת ספרד אבטונומיה, ומאז נלחמו הבאסקים לצד הרפובליקנים, מתוך האמונה, כי הם מגינים על חורתם הלאומית. גרניקה איננה סתם עיירה באסקית. מקודשת היא לבאסקים. מרכז דתי ותרבותי היא להם.
בספרם החדש מעבירים המחברים לנגד עינינו את החיים וההתרחשויות בעיירה, בחזית, במטה ובבסיסם של הטטיסים הגרמניים, ועוד, ביום לפני ההפצצה של גרניקה וביום ההפצצה עצמו. יש כאן שיחזור של האירועים כפי שקרו שעה-שעה ושל החוויות והרגשות של האנשים שהיו מעורבים בהם, על יסוד יומנים, תעודות ארכיוניות ופרטיות, ובעיקר על-פי זכרונותיהם של עדי-ראייה ושל אחרים אשר היו קשורים או קרובים למאורעות. המחברים חיפשו אנשים וחומר ברחבי העולם. הם שוחחו עם בני המקום, נסעו לגרמניה וראיינו את השרידים מאותם חברי "לגיון קונדור" – זה שם החיל אשר היטלר שלח לעזרת פרנקו – אשר השתתפו בתיכנון ובביצוע ההפצצה. היו להם גם שתי שיחות ארוכות עם דה לייזאולה, נשיא ממשלת-הבאסקים-בגולה. זה ספר גדול. אם התחלת לקרוא בו, קשה לך להניחו מידך. אם היה עוד למישהו שמץ של ספק, כי הגרמנים הם שהחריבו את גרניקה – בא ספר זה ומוציאו מלבו.
נפגשתי עם אחד המחברים, גורדון תומס, לפני שנתיים, אחרי שיצא הספר "מסע הנידחים". התראיתי עמו שוב לפני זמן קצר ושוחחנו על "גרניקה" ועל הבאסקים. תומס סיפר על דיכוי שאיפותיהם הלאומיות על-ידי שלטונות ספרד. יש עתון בלשון הבאסקית בניו-יורק, אך אין עתון כזה בספרד. באסקים לאומיים מוחזקים במחנות ריכוז. קשיים רבים גרמו השלטונות למחברים בחקירותיהם בספרד. הם נעצרו פעמיים.
"גרניקה" הופיע כבר בכמה וכמה שפות. מכירת הספר אסורה בספרד. גם למחברים אין ניתנת רשות כניסה לספרד, וכך לא יכלו לחזות בהסרטת ספרם "מסע הנידחים", שנערכה באחרונה בברצלונה. "בשביל ההסרטה 'הפכו' חלק של ברצלונה להאמבורג, וחלק אחר של העיר 'עשו' להאוואנה", סיפר תומס. הצגת הבכורה של הסרט, המופק ע"י האחים וארנר בהשתתפות שחקנים בעלי-שם, תתקיים בקיץ זה.
ביום בו נפגשתי עם תומס המריא ליפאן. הוא ושותפו עוסקים כעת בכתיבת ספר על הירושימה בשביל "רידרס דייג'סט".
הדואר
כ"ד אדר ב', תשל"ו
1.Gordon Thomas and Max Morgan Witts: Guernica, the Crucible of World War II. Stein and Day, New York, 1975. 319 p.