מגדולי החסידות ספר י. האדמורי"ם לבית בלז מאת הרב אברהם יצחק ברומברג הוצאת המכון לחסידות, ירושלים תשט"ו.
חסידות בלז לא הצטיינה בנוסח ושיטה מיוחדים. היא לא הביאה לעולם החסידות רעיונות או תורות חדשים. אפילו לא נגון או רקוד חדש. כל כחה היתה ב"שמירה על הקיים", באדיקות קפדנית וקיצונית במסורת שלא תגרע ממנה אפילו כקוצו של יוד.
שלושה האדמורי"ם הראשונים לבית בלז הם נושאי ספרו החדש של הרב ברומברג, העשירי בשורת ספריו "מגדולי החסידות".
שלום רוקח מיסד השושלת היה נין לגאון הידוע רבי אלעזר רוקח שהיה רב בברודי ובאמסטרדם ובסוף ימיו השתקע בארץ ישראל. על רבי שלום מספרים כי אלף לילה רצופים היה ער ולא עצם כמעט עין. הוא ושני חברים קבלו על עצמם להיות ערים במשך אלף לילות – אולם רק הוא לבדו עמד בנסיון עד הסוף.
דרכי החסידות קבל מה"חוזה" מלובלין, ה"שרף" מסטרליסק, "המגיד" מקוזניץ, וה"אוהב ישראל" מאפטא על פי המלצתו של הראשון נתקבל כרבה של בלז.
מאז נהיתה העיירה מרכז לחסידות וכזה היתה עד דורנו. אלפים ורבבות חסידים מכל קצות גליציה, קרפטו-רוב והונגריה נהרו אליה להסתופף בצל האדמורי"ם של בית בלז. גם לא-יהודים רבים ששמעם הגיע אליהם באו לשם לקבל את ברכתם.
את כסא רבי שלום ירש הצעיר מבין חמשה בניו רבי יהושע. הוא הצטיין בפעילותו הציבורית הרחבה והמסונפת. בשנת תרל"ח נוסד בלמברג ארון החרדים "מחזיקי הדת" ששם לו למטרה המלחמה בהשכלה ונגד ההשתלטות המשכילים והמתבוללים בקהלות. הארגון פתח סניפים בכל רחבי גליציה, הוציא עתון משלו ונהל מדיניות עצמאית בבחירות למועצות הערים והקהילות. נשיאו היה הרב שמעון סופר, רבה של קרקוב, אולם תומכיו ויוזמיו הראשיים היה האדמו"ר מבלז וחסידיו.
אחרי מותו של רבי יהושע מלא מקומו בנו רבי ישכר דוב. כמו כמעט כל האדמורי"ם התנגד אף הוא לציונות. הוא נפטר בשנת תרפ"ז.
ספרו של הרב י. ברומברג על שלושה האדמויר"ם האלה הוא המפורט ביותר שהופיע עד כה. מתוארים בו דמיותיהם, הנהגותיהם ופעולותיהם. כן מובאים ליקוטים מתורתיהם. פרק מיוחד מוקדש למלחמת החסידות בגליציה בשלטונות ובהשכלה, אחר מתאר פעולות ארגון "מחזיקי הדת".
הספר נכתב מנקודת מבט חסידית. יקרא בענין רב אולם ספק רב אם כל קורא יסכים לכל הדעות וההערכות של מחברו. חומר לספר שמשו להרב ברומברג ספרים על השושלת ותקופתה שהופיעו עד כה, כתבי יד של תורות ממיסד השושלת רבי שלום, שהועמדו לרשותו על ידי בני משפחתו ודברים שבעל פה, תורות וספורים, ששמע מפי חסידי זקנים וותיקים.
ט. פרשל, מתוך "חרות" 02 דצמבר 1955