סימן ס'
במאמר המצוין המלא טוב טעם ודעת נגע הגרי"א הענקין שליט"א בשאלת אמירת קדיש על ידי בת.
ברצוני למנות כאן כמה מן האחרונים שנגעו בענין. רבי אלעזר פלקלס מוסר בתשובותיו (תשובה מאהבה", חלק אורח חיים סימן רכ"ט סעיף יו"ד) כי בעירו פראג ראה "מנהג יפה מקדמונים בעזרת ביה"כ קלויזן שם ישבו זקנים וזקנות עורים ופסחים בשחרית עד עת צהרים ואומרים בכל יום כל ס' תהלים ונוהגים מי שלא הניח אחריו בנים כי אם בנות קטנות חמש ושש שנים, אומרות שם הקדיש". הוא מוסיף כי בבית הכנסת המיוחד לתפלה לא ראה מעולם בנות אומרות קדיש וככה לא יעשה כי "אינו נכון שתבוא אשה כלל קטנה או גדולה לבית תפילת האנשים".
בעל "חות יאיר" (סימן רכ"ב) מספר כי באמסטרדם נפטר איש שלא הניח בן. הוא צוה לפני מותו שעשרה אנשים ילמדו בשכר תוך י"ב החדשים בביתו ואחרי הלימוד תאמר בתו קדיש. מנהיגי ופרנסי הקהילה לא מחו בדבר. בעל "חות יאיר" עצמו אינו מסכים עמהם, הוא כותב כי למרות שמן הסברא אין להתנגד לאמירת קדיש על ידי בנות ("יש סברא כי גם בבת יש תועלת ונחת רוח לנפטר כי זרעו היא") אין לשנות מן המקובל שרק בנים אומרים קדיש.
כנראה לאותו מעשה באמסטרדם מתכוון גם ר' שמעון פרנקפורטר ב"ספר החיים" (סדר הדינים והתפילות אצל החולים וה- נפטרים): "והנה ראיתי שערוריות חדשים, מקרוב באו לא שערו אבותיכם, לא נמצא בשום ספרי קדמונים… דבר מכוער הוא מכל שבן שתבוא אשה בין אנשים תהיה ראוי להוציאם קדיש וברכו, אין לבת קדיש, לא דין ולא דת…" ר' שמעון פרנקפורטר היה בן זמנו של בעל "חות יאיר" והיה באמסטרדם (ועיין ב"לחם הפנים" על טור יורה דעה, קונטרס אחרון, סימן שע"ו).
רבי יעקב ריישר מספר באחת מתשובותיו ("שבות יעקב" חלק ב, סימן צג) שאחד מתלמידיו התיר לבת קטנה לומר קדיש במנין שערכו בביתה. הוא בעצמו מוסיף כי רק בביתה מותר אולם בבית הכנסת אין להתיר לה לומר קדיש.
בירושלים ספרו לי על מקרה שבת קטנה אמרה קדיש. וכמדומה שנאמר לי שהיא עמדה בפתח או בפרוזדור בית התפילה.
גם קראתי כי בימי הפרעות של כנופיות פטליורא כאשר בכפרים רבים באוקראינה הושמדו כמעט כל הגברים התאספו יחד בנות ישראל מיותמות לומר קדיש אחרי הוריהם. ועיין מטה אפרים דיני קדיש יתום, אות ח'.
ט. פרשל, ברוקלין נ.י.
מתוך הפרדס חוברת ז' שנה ל"ח