חולם הנו עומד על הבימה שקוע כולו במוסיקה היוצאת מכינור-הפלאים שלו. "הצלילים עולים מן המיתרים, הם מתפשטים באולם, חוזרים אלי וממלאים את נפשי השראה חדשה", אומר אייזיק שטרן.
הכנר המפורסם נולד לפני ארבעים וארבע שנה ברוסיה. עודו תינוק בא עם הוריו לסן פרנציסקו. בן שמונה היה כששלח ידו בכינור ובן חמש עשרה כאשר ניגן בפעם הראשונה בצבור, בשנים שלאחר מכן הופיע עם תזמורות שונות בכל רחבי ארצות הברית. ברם, היתה זו הופעתו הנהדרת בשנת 1943 בניו-יורק שהוציאה לו מוניטין כאחד הכנרים הגדלים בעולם.
מאז יסובב פעמים רבות את כדור-הארץ, כשהוא מנגן לפני אולמות מלאים מפה אל פה. הוא השתתף בכל פסטיבל-מוסיקה חשוב וניגן עם התזמורות הנודעות ביותר.
"שטרן נמנה על אותה קבוצה של וירטואלים גדולים שאגדות נוצרו על אודותם" – כתב עליו לפני זמן לא רב ה"טיימס" הלונדוני.
חובבי מוסיקה יודעים לספר הרבה על אמנותו של שטרן. ברם יש לה צד אחד שאינו ידוע כל כך ברבים, שטרן הוליך את כינורו לכל קצוות העולם, אך הוא אינו מנגן בגרמניה.
הכנר הוא אדם עסוק עד מאוד וקשה מאוד להגיע אליו, רוב הזמן הוא נמצא בסיבובים והתקופות הקצרות שהוא עושה בניו-יורק, הוא טרוד בהופעות, הקלטות ועוד ענינים.
"מאין אקח הזמן", נאנה כשצלצלתי אליו לקבוע לי פגישה עמו לאחר רגע הוסיף "בוא הערב למאחורי הבימה באולם קרנגי".
הכינו אז סטר טלויזיה על פעולותיו של שטרן והיינו נאלצים לשאול את שאלותינו בהפסקות שבין העתקת המצלמות ממקום למקום.
"אתה שואיל אותי בדבר אי-הופעתי בגרמניה, מה יש לספר על כך".
"אינני מאלה העולים על הקרשים כדי להכריז בפומבי על דעותיהם והשקפותיהם. מה שאני עושה, אני עושה למעני, למען המצפון שלי, הרי אני הוא שצריך לראות הפנים שלי בראי בכל בוקר".
עבור רק עשרים שנה מאז טבח אחינו באירופה. עשרים שנה הם תקופה קצרה עד מאוד", אמר הכנר בהתרגשות. "אומה אינה משתנית בתוך תקופה קצרה כזו. זה יקח הרבה שנים. זה יקח אולי דורות של חינוך מחדש עד שהגרמנים יהיו לאחרים".
שטרן היה באושוויץ. לא, בימי המלחמה. אך אחר-כך, בשנת 1960 כאשר הציג בפולין. אז ביקר אצל חורבות גיטו ווארשה, ואז גם עשה את דרכו למחנה המוות לראות במו עיניו את המקום בו הושמדו מילונים מאחיו. הוא התכופך ובאמצעות אצבעותיו היה מחפש בתוך האדמה. כן, הם היו עדיין שם, מפוזרים על כל השטח, שרידי הקודשים. "כל רגב אדמה שהרמתי, היו בו עצמות אדם".
"הנגינה היא בעבורי פולחן של אהבה. כיצד אוכל לנגן בפני הגרמנים?".
הכנר בקי היטב במצב היהודים בארצות שונות. אין צריך לומר שהאיש שאינו שוכח ואינו רוצה לשכוח את עבר עמו, נפשו חרדה לעתידו. כאשר נבחר לפני כמה שנים לשמש נשיא קרן-התרבות אמריקה-ישראל, קיבל שטרן את המשרה בהתלהבות ובתודה.
"כשרונות הנוער הם – הנכס החשוב ביותר של ישראל", אומר שטרן, "הם חוסנה ועתידה של ישראל, ועלינו החובה לעזור לפיתוחם".
שטרן מבקר לעתים קרובות בישראל. הוא מציג בה כמעט כל שנה. בישראל גם פגש את רעיתו. הם נישאו לאחר שבעה-עשר יום של היכרות. לוירה ואייזיק שטרן שלושה ילדים: שירה היא בת תשע, מיכאל בן שלוש, ודוד בן שנתיים.
"האם רוצה אתה שילדיך יהיו מוסיקאים", השאל הכנר כשנפרדנו ממנו.
"ראשית כל אני רוצה שיהיו בני אדם, בריות טובות", השיב.
"ומה בדבר יהודים טובים".
"יהודים הרי הם כבר. ואם כך הרי מוטב שיהיו כבר יהודים טובים" אמר בחיוך.
טוביה פרשל, "חרות" אפריל 16, 1965.