אזהרות

Print Friendly, PDF & Email
בחג השבועות מקריאים עדות המזרח והספרדים אזהרות. זהו השם שניתן לחיבורים הליטורגיים או הפיוטים המונים את 613 מצוות התורה. קריאת אזהרות בחג השבועות היא מנהג עתיק מאוד שחזר לתקופת הגאונים. בקהילות מסוימות לא קוראים את האזרות בחג השבועות עצמו אלא בשבת שלפני החג, הנקראת שבת כלה, שכן התורה דומה לכלה העומדת להינשא לחתנה, עם ישראל.
לאורך הדורות, רבנים ומשוררים ליטורגיים חיברו עשרות אזהרות שחלקם מבטאים את דעותיהם המיוחדות של המחברים לגבי המצוות הנכללות ב-613 המצוות. להלן כמה מהאזהרות הידועים: שניים מהאזהרות של ר' סעדיה גאון נכללים ב[מהדורת] סידור סעדיה גאון שנדפסה בשנת 1941 בירושלים.
לפי המלומד התימני יהודה רצהבי, הרסיטל ( recital) של אזהרות אלו, ובמיוחד הארוך יותר שמתחיל במילים "את ה' אלוקיך תרא" (תראה את ה' אלוקיך) תפס בקהילות המזרח היהודיות. אזהרות אלה נאמרו שם עד שהאזהרות של המשורר המפורסם מהמאה ה-11 שלמה אבן גבירול החליפו בסופו של דבר. רבי יצחק ב. ראובן אל ברגלוני ("מברקלאונה") היה בן זמנו הצעיר של שלמה אבן גבירול. כמוהו היה פעיל בספרד וחיבר את אזרות לשבועות. אזהרות שלו נאמרו בקהילות היהודיות של תוניסיה ואלג'יריה.
לשון האזהרה הייתה קשה פעמים רבות ורבנים רבים כתבו עליהן פירושים. רבי שמועה ב. צמח (רשב"ז) דוראן מאלג'יר (1361-1444) כתב פירוש על אזהרות של שלמה אבן גבירול בשם זהר הרקיע, אשר נדפס לראשונה בקונסטנטינופול בשנת 1515. באותה שנה היה גם הסבר על אזהרות של שלמה אבן גבירול מאת יוס. פורסם בקונסטנטינופול. שני הספרים הודפסו מחדש.
בחג השבועות מקריאים עדות המזרח והספרדים אזהרות. זהו השם שניתן לחיבורים הליטורגיים או הפיוטים המונים את 613 מצוות התורה. קריאת אזהרות בחג השבועות היא מנהג עתיק מאוד שחזר לתקופת הגאונים. בקהילות מסוימות לא קוראים את האזהרות בחג השבועות עצמו אלא בשבת שלפני החג, הנקראת שבת כלה, שכן התורה דומה לכלה העומדת להינשא לחתנה, עם ישראל.
לאורך הדורות, רבנים ומשוררים ליטורגיים חיברו עשרות אזהרות שחלקם מבטאים את דעותיהם המיוחדות של המחברים לגבי המצוות הנכללות ב-613 המצוות. להלן כמה מהאזהרות הידועים: שניים מהאזהרות של ר' סעדיה גאון נכללים ב[מהדורת] סידור סעדיה גאון שנדפסה בשנת 1941 בירושלים.
לפי המלומד התימני יהודה רצהבי, הרסיטל recital של אזהרות אלו, ובמיוחד הארוך יותר שמתחיל במילים "את ה' אלוקיך תרא" (תראה את ה' אלוקיך) תפס בקהילות המזרח היהודיות. אזהרות אלה נאמרו שם עד שהאזהרות של המשורר המפורסם מהמאה ה-11 שלמה אבן גבירול החליפו בסופו של דבר.
רבי יצחק ב. ראובן אל ברגלוני ("מברצלאונה") היה בן זמנו הצעיר של שלמה אבן גבירול. כמוהו היה פעיל בספרד וחיבר את אזהרות לשבועות. אזהרות שלו נאמרו בקהילות היהודיות של תוניסיה ואלג'יריה. לשון האזהרה הייתה קשה פעמים רבות  ורבנים רבים כתבו עליהן פירושים. רבי שמועה ב. צמח (רשב"ז) דוראן מאלג'יר (1361-1444) כתב פירוש על אזהרות של שלמה אבן גבירול בשם זהר הרקיע, אשר נדפס לראשונה בקונסטנטינופול בשנת 1515. באותה שנה היה גם הסבר על אזהרות של שלמה אבן גבירול מאת יוסף הלועז פורסם בקונסטנטינופול. שני הספרים הודפסו מחדש.
בשנת 1841 יצא לאור בליוורנו נתיב מצוותך שכלל בין היתר את אזהרות שלמה אבן גבירול ואת אזהרות רבי יצחק ב. ראובן, ביחד עם פירושים שחיבר שאול ב. מוסא הכהן.
בשנת 1889 הופיע בווינה אוסף שבועות בשם ביכורים (מיועד ליהודי אלג'יריה ותוניסיה). הופיעו בו מגילת רות וכן אזהרות של שלמה אבן גבירול ושל רבי יצחק ב. ראובן אלברגלוני ופריטים נוספים. מגילת רות ואזהרות שלמה בן גבירול הופיעו עם תרגום לאדינו.
אזהרות שלמה אבן גבירול ואלו של רבי יצחק ב. ראובן כפי שנדפס ביכורים מורכב משני חלקים שאורכם כמעט שווה. החלק הראשון של כל אחד מהם מונה את המצוות החיוביות ואילו החלק השני מוקדש לתיאור מצוות האיסור.
קהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל, החוגגות יומיים של שבועות, היו מחלקות את קריאת האזהרות,  קריאת החלק המכיל את המצוות החיוביות  נעשה ביום הראשון של החג, וקראו את החלק השני העוסק במצוות האיסור ליום השני.
בחיבור הביכורים החלקים נושאים גם כותרות מתאימות: "אזהרות ליום הראשון" ו"אזהרות ליום השני".
מגילת רות מחולקת באופן דומה לשני חלקים, ובכותרות המתאימות נכתב "רות ליום הראשון" ו"רות ליום השני". לכאורה פיצלו גם את קריאתה של רות.
מנהג תימן הוא לקרוא את אזהרות שלמה אבן גבירול בחג השבועות. בתימן היו מחלקים את קריאת האזהרות על פני יומיים. בישראל מדקלמים את כל אזהרות באותו יום – אבל לא באותו זמן. הם קוראים את החלק הראשון במוסף וקוראים את החלק השני לפני מנחה.
גואיש פרס, 20 ביוני 2003
במאמר בשבוע שעבר דיברנו על שתי אזהרות שחיברו שלמה אבן גבירול ועל ידי רבי אייזיק ב. ראובן אל-ברגלוני, שניהם נכתבו בספרד במאה האחת-עשרה. המאמר השבוע מתמקד באזהרות שהולחן באותה תקופה בצרפת.
רבי אליהו הזקן, מחבר אזהרות החרוזים המתחיל בביטוי — (ראה משלי ח, ז, "כי אמת… כי לעולם פי ידבר אמת"), הגיע מלה מאן שבצפון צרפת, והיה נצר למשפחה בולטת. אביו מנחם, היה חוקר תלמוד ידוע אשר עשה מאמצים רבים להפיץ ולקדם את לימוד התורה. הוא היה גם אדם קדוש שבילה ימים רבים בצום. שני אחיו של רבי אליהו, רבי יקותיאל ורבי יצחק, וכן אחותם בלט, היו פעילים מאוד בחיי הקהילה היהודית.
רבי אליהו הזקן היה תלמידו של רבינו גרשם מאור הגולה ועמיתו של רבי יוסף בן סמואל (טוב עלם) בונפילס, פרשן התנ"ך והמשורר הליטורגי. רבי אליהו שהה זמן מה בירושלים ולדברי רבי שלמה לוריא (רש"ל) נישא לאחותו של הרב האי (בן שרירא] הגאון. סתירות כרונולוגיות, אולם השילו ספק באמירה זו. למרות שנחשב לסמכות הלכתית גדולה, רבי אליהו הזקן לא חיבר חיבורים תלמודיים או תשובה הלכתית. אפילו יצירותיו הליטורגיות מעטות. האזהרות היו עבודתו החשובה ביותר. הם זכו לפופולריות רבה ונאמרו בימי הביניים, על ידי קהילות יהודיות בצרפת ובגרמניה בחג השבועות. הם צוטטו על ידי התוספות, ועד מהרה החלו חוקרים לכתוב פירושים על אזהרות של ר' אליהו הזקן.
לפני שנתיים פרסם החוקר הירושלמי הידוע יצחק מייזלס ספר על רבי אליהו הזקן ואזהרות שלו תחת הכותרת שירת המצוות. הכרך כולל פרטים ביוגרפיים על רבי אליהו הזקן וכן מהדורה ביקורתית של נוסח האזהרות המבוסס על מגוון כתבי יד, בליווי פרשנות נרחבת המדגישה את המקורות הספרותיים של שפת האזהרות ושל תוכנם ההלכתי. הספר כולל גם פיוטים קטנים יותר שחיבר הרב אליהו הזקן או מיוחסים לו.
לפני ספרו האחרון כבר כתב יצחק מייזלס שתי יצירות שעוסקות, כמו שירת המצוות, בשירה הלכתית. בשנת 1984 הוציא לאור את שירת המאור, מהדורה ביקורתית עם פירוש שיריו של רבי זרחיה הלוי בעל ספר המאור על הלכות רבי יצחק אלפסי (הרי"ף). בהקדמתו לספר כותב מייזלס, "האוסף המלא של כתבי הליטורגיה של רבי זרחיה הלוי גרונדי, בעל המאור מפרובנס של המאה ה-12 מובא בכרך זה במהדורה ביקורתית. מתפרסמים כאן לראשונה פיוטים שטרם נדפסו ואחרים שאפילו אינם רשומים בקטלוג ספרותי כלשהו. הפסוקים המודפסים כאן נאספו מ-145 כתבי יד שנמצאו ב-32 ספריות…
"ר. זרחיה, בעל המאור, ידוע זה מכבר כסמכות הלכתית אותנטית, אך לא כמשורר משפיע. בספר זה הוא מתגלה ככזה לראשונה…"
בשנת 1993 פרסם מייזל בירושלים גם מהדורה ביקורתית עם פירוש שיריו של רבי אלעזר בן יהודה מוורמס, שירת הרוקח. רבי אלעזר ב. יהודה מוורמס, הידוע גם בשם הרוקח בשל ספרו, ספר הרוקח היה סופר רבני פורה ואישיות מובילה של תנועת חסידי אשכנז. הוא נולד במיינץ כ. 1160 ולמד בערים שונות בגרמניה ובצפון צרפת. כיהן כרב בוורמס משנת 1201 ועד מותו בשנות ה-1230. בנוסף לפעילותו הספרותית הנרחבת כמחבר חיבורים בהלכה, מיסטיקה, תיאולוגיה, אתיקה, פירושים לתנ"ך, התלמוד וסידור התפילה וכתבים נוספים, הוא זכה לשבח כמשורר ליטורגי שחיבר פיוטים רבים.
גואיש פרס, 27 ביוני 2003
בהקדמתו לשיר הרוקח מביע יצחק מייזלס צער על כך שהחכמים היהודים שכתבו רבות על פעילותו הספרותית של רבי אלעזר בן יהודה מוורמס לא גילו עניין מספיק גדול בפיוטים שלו, וכך נותר עיקר יצירתו השירית בכתב יד. מייזלס פירסם כעת את כל 61 הפיוטים הקיימים – בליווי פרשנות המבוססת על 74 כתבי יד שנשתמרו ב-19 ספריות, וכן על הדפסים נדירים.
הפיוטים ערוכים בחלקים לפי הלוח היהודי: פיוטים לשבת ולחגים, לימי הצום, לימי תחנון (כגון עשרת ימי תשובה) ועוד. 61 הפיוטים המופיעים בכרך כוללים קטעים בחרוזים המצויים בכתבי הפרוזה של רבי אלעזר וכן שני פיוטים שלא ניתן לייחס את מחברם בוודאות. הפירוש מפנה את הקורא למקורות הספרותיים (מקרא, תלמוד, מדרשים) של שפתו ותוכנו של הפיוטים.
"הצבעה על מקורותיו של רבי אלעזר חיונית להבנת הפיוטים", קובע מייזלס. חלק מהפיוטים הם אלגיות שהנושאים הם אירועים טרגיים.
בכ"ב בכסלו תשנ"ו, זה עתה השלים רבי אלעזר את פירושו לפרשת וישב. כשהוא ישב ליד השולחן, שני צלבנים פרצו לביתו והרגו את אשתו דולצא, בתו בת ה-13 בלט ובתו חנה בת השש. הצלבנים גם פצעו אותו ואת בנו יעקב וכן עוד כמה אנשים שהיו במקום באותה עת.
בפיוט בשם אשת חיל מי ימצא כאשתי החסידה מרת דולקא לפי דגם אשת חיל משלי, רבי אלעזר מבכה את מות אשתו ובנותיו. הוא מתאר את מלאכת היד שעסקה אשתו בה כדי שבעלה יוכל להתמסר ללימוד תורה, עיסוקה במצוות ומעשים טובים, ידיעותיה הרבות בדיני תורה ומסירות נפשה מילאו תפילות. היא שירתה את בוראה בשמחה. רגליה מיהרו לבקר חולים ולקיים את מצוות יוצרה. היא סיפקה מזון לילדיה והפצירה בהם ללמוד. .. היא נהנתה לעשות את רצונו של בעלה ומעולם לא גרמה לו צער…"
הוא ממשיך ומקונן על מותה של בתו בלט, "שלמדה את כל התפילות והמזמורים מאמה, שהיתה טהורה, חסודה, נעימה וחכמה", ועל בתו הקטנה חנה "שדיקלמה מדי יום את הפרשה הראשונה של קריאת שמע". בפסוק האחרון של הפיוט הארוך הזו מביע רבי אלעזר את בטחונו בה' ובקבלתו את כל משפטיו.
קינה לתשעה באב המתחילה במילים "ציון הלא תשאלי לשלום עלוביך" ("ציון, לא תשאל לשלומם של אומלליך?") היא חיקוי של ציון הלא תשאלי לי של יהודה הלוי. 'שלום אסיריך'. "שיר ציון" המפורסם ביותר של יהודה הלוי נלקח לא פעם כמודל. הקינה של רבי אלעזר היא בהחלט מהמוקדמות. קהילת הקודש היא אלגיה המתיימרת על יהודי וורמס שמתו בקידוש שם ה' בעת מסע הצלב הראשון (1096).
כפי שהוזכר קודם לכן, פרסם מייזלס בשירתו הרוקח את כל הפיוטים הידועים שחיבר רבי אלעזר בן יהודה. עם זאת, נציין כי אביגדור אפטוביצר, בכרך המבוא למהדורתו של ספר ראבי"ה מאת רבי אליעזר בן ר' יואל הלוי (ירושלים, 1938, עמ' 318) מזכיר פיוט של רבי אלעזר בן יהודה מוורמס, שלכאורה לא היה. נכלל בכרך שלפנינו. עוד נוסיף, כי השורות הראשונות בהקדמת רבי אלעזר בן יהודה לפירושו לתורה (פרשת רוקח על התורה, בראשית, בני ברק, תשל"ח) שבהן הוא מדבר על פטירתו, בשנת תרפ"ז, של מורו רבינו. יהודה בן ר' שמואל החסיד, כתובים בחרוזים.
גואיש פרס, 4 ביולי 2003
השלישי בספריו של יצחק מייזלס על פיטנים בימי הביניים הוא שירת המצוות ("שיר המצוות") שנושא האזהרות של רבי אליהו הזקן. הכרך כולל, כאמור, מהדורה ביקורתית של אזהרות מלווה בפירוש נרחב. מסילס מפרט בספרו מספר כתבי יד קיימים של אזהרות של רבי אליהו הזקן שנשמרו בספריות במקומות שונים בעולם. עם זאת, אף אחד מכתבי היד הללו לא שימש כטקסט הבסיסי של מהדורה זו.
מייזלס מסביר שהאזהרות הופצו. הם הועתקו פעמים רבות, ובמהלך השנים התגנבו לטקסט טעויות רבות. אין כתב יד שניתן לומר שהוא נקי משגיאות. מול מצב זה החליט מייזלס להציג בפני הקורא טקסט אקלקטי (כלומר, נבחר מתוך כתבי יד שונים) שנראה כי הוא קרוב ככל האפשר למקור. הטקסט האלקטרוני מלווה בקריאות שונות. הקול של הטקסט, שנמצא רק בכמה מכתבי היד, פגום והיה צורך לשנות את הקול של היצירה כולה. הפרשנות המצוינת מכירה לקורא לא רק את מקורותיו הספרותיים של רבי אליהו הזקן אלא גם משווה את לשונו, כמו גם את השקפתו ההלכתית, לאלו של שירים ופרשנים ליטורגיים אחרים שקדמו לו או שהיו בני דורו. הנה כמה דוגמאות לפרשנותו המוקפדת של מסילס.
1. בשורה 178 של אזהרות נכתב: "ארבע ברגל לשמח נזקים" – נדרש לשמח ארבעה בחגי הצליינות.Pilgrim festivals  מייזלס מסביר בפירושו, כי מועדי "ארבעה" הנזכרים מתייחסים ללוי, לנכרי, ליתום ולאלמנה, כפי שנאמר בדברים (ט"ז, יא), "תשמחו לפני ה'. …אתה ובנך ובתך ועבדך ושפחתך והלוי אשר בשעריך והזר והיתום והאלמנה אשר בקרבך…"
הוא גם כן מתייחס לפירושו של רש"י לאותו פסוק, רש"י מצטט מדרש: ה' אמר לישראל "ארבעה משלי המקבילים לארבעה שלך – בנך, ובתך ועבדך ושפחתך". אם תשמח את שלי, אני אשמח את שלך,,,.
2. בשורות 279-238 נראה לכאורה שהמחבר סבר שגם מי שנידונו (על ידי בית הדין) למוות בסקילה נתלו (אחרי הסקילה). מייזלס מסב את תשומת ליבו של הקורא לדברי תוספות הן ביומא (ח ע"א) והן בנידה (ל"א), המציינים שדעתו זו של רבי אליהו הזקן היא רק של ר' אליעזר (ראה סנהדין פ"ה, משנה) ולא זה של שאר חז"ל – שההלכה עומדת בהם – שסבורים שגם הם הנידונים לסקילה על חילול השם ועבודת אלילים נתלו.
תוספות מציינים כי הרב אליהו הזקן לא קבע את ההלכה במדויק. בהמשך ספרו, אולם מייסלס מציע בהערותיו בשורות 527-528, כי כנראה הרב אליהו הזקן התכוון לומר שרק בשני המקרים הללו נידונו גם מוות בסקילה נתלה.
3. בשורה 145 אנו קוראים "שלום תעוד"– שלוש סעודות תאכלו (בשבת). מייזלס מצטט את הפסוק (שמות טז, כ"ה), "אמר משה אכול היום כי היום שבת לה', היום לא תמצא בשדה", המילה היום מופיעה שלוש פעמים. בפסוק זה. הגמרא (שבת י"ז ע"ב) מסיקה מנוסח זה שחובה לאכול שלוש סעודות בשבת. מייזלס מעיר בפירושו כי ר' אליהו הזקן היה לכאורה סבור שאכילת שלוש סעודות בשבת היא מצווה מקראית. זה מציין מייזלס, היא גם האמירה המפורשת של הט"ז (טורי זהב, שולחן ערוך, אורה חיים 678).
(לסיכום)
גואיש פרס, 11 ביולי 2003 עמ'. 5
הלכות גדולות, שנכתבו בבבל בתקופה הגאונית, היא היצירה הראשונה המציגה בפנינו ספירה של מצוות התורה החיוביות והשליליות. ספירה זו זכתה לביקורת חריפה על ידי הרמב"ם בספרו, ספר המצוות, כי בעל ההלכות גדולות כלל במניין המצוות כמה שלא נצטוו על ידי התורה אלא על ידי הרבנים.
כך למשל על פי הלכות גדולות, קריאת הלל על המועדים מצווה בתורה. הרמב"ם טוען שאין זה כך, וקריאת הלל הונהגה על ידי הרבנים. את פרקי הלל חיבר דוד המלך, אז איך יכולנו להצטווה בסיני לקרוא אותם? הרמב"ן, לעומת זאת, הכותב להגנת הלכות גדולות, טוען שנצטווינו בסיני לומר הלל לה' במועדים, ודוד כתב את פרקי הלל כדי לאפשר לנו לקיים מצווה זו.  אולם גם המגנים על בעל הלכות גדולות מודים שהוא כלל במנינו גם מצוות שהוציאו הרבנים. הרמב"ם כותב בספר המצוות שלו שלצערו רב מחברי אזהרות "אשר רבים מהם נכתבו בספרד", בדרך כלל עקבו אחר בעל הלכות גדולות וחיבורים דומים לעניין מניין המצוות. ואכן, אנו מוצאים ב"אזהרות" של רבי אליהו הזקן ובאזהרות מוקדמות אחרות, את עצם דעותיהן של הלכות גדולות שהרמב"ם ביקר בצורה כה חריפה.
הנה כמה שורות מתוך האזהרות של הרב אליהו הזקן, ואחריהן הערות של יצחק מייזלס המתחקות אחר מקורן מהלכות גדולות. בשורה 40 אנו קוראים "פנה אליו בכל יום במאה ברכות". מקור קביעה זו הוא מנחות (43b): אדם חייב לומר 100 ברכות בכל יום כפי שנאמר (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה דורש ממך ה'?" יש לקרוא את המילה מאה כמאה שמשמעותה 100 (ראה רש"י שם, וכן תוספות).
מייזלס מציין: המחבר, בעקבות הלכות גדולות כללה אמירה זו בין המצוות החיוביות של התורה. תלמידי חכמים אחרים כלל אינם רואים בכך מצוות מקרא.
בשורות 73-74 נכתב: "הלביש את העירום, בקרו חולים, תמכו בעניים, ותתגמל מאוד",  בדומה, בשורות 31-32 נכתב "רדפו אחר מעשי חסד. לכו לנחם את האבלים".
המקורות מצויים בתלמוד. הגמרא (סוטה י"ד ע"א) שואלת על הפסוק בדברים (יג, ה), "תלך אחרי ה' אלוקיך…" כיצד יכול בן אדם ללכת אחרי השכינה? הכוונה, מסכמת הגמרא, היא ללכת בדרכים, כלומר בתכונותיו של ה'. כמו שהוא מלביש את הערומים, כמו שכתוב… כך צריך להלביש את הערומים. ה' מבקר חולים, אז כדאי לבקר חולים. ה' מנחם אבלים, כך צריך לנחם אבלים. הא-ל קובר את המתים, אז צריך לקבור את המתים. (ראה גם תרגום יונתן על דברים ל"ד, ו). מקור תלמודי נוסף הוא בבא מציעא (כ ע"ב), המצטט את הפסוק בשמות (יח, כ) 'והכרת להם את הדרך שהם צריכים ללכת בו (הדרך הם ילכו[ב}אה) הם צריכים ללכת… "הדרך" פירושו עשיית צדקה; אשר ילכו (עליהם ללכת) מתייחס לביקור חולים; בה (שם) מתייחס לקבורה (ראה גם תרגם יונתן כנ"ל ומסכת שבת י"ד ע"א). בעל אזהרות מפרט את כל מעשי הצדקה הללו כמצוות נפרדות  וכן מחבר הלכות גדולות. לפי הרמב"ם בספר המצוות, זהו מצוה בתורה המחייב אותנו לעסוק בכל הפעולות הללו. "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח).
קו 81 מודיע לנו על החובה לקרוא את כל ההלל ב-18 ימים וכן בלילה אחד במהלך השנה (שמונת ימי סוכות, שמונת ימי חנוכה, יום שבועות, ראשון של פסח וכן ליל ראשון של פסח –ראה י"ט סוכה ד, ה). ושורות 73-77 מדברות על קריאת מגילת אסתר בליל וביום פורים ועל הדלקת נרות החנוכה. הלכות גדולות מפרטות את כל המצוות הללו (סימן הלל, קריאת מגילה והדלקת נרות החנוכה) בין המצוות החיוביות של התורה וכך גם רבי אליהו הזקין באזהרות שלו.
בסיום סדרת מאמרים זו ברצוני להודות ליצחק מייזלס על מאמציו הרבים בביסוס הנוסח הנכון של הרב אליהו הזקן באזהרות וכן על פירושו המצוין עמוס הידע והמאיר עיניים.
גואיש פרס, יום שישי, 18 ביולי 2003 עמ'. 27