לפני שלושה שבועות הגיע ישעיהו וינוגרד, מנהל המכון לביבליוגרפיה ממוחשבת בירושלים, לביקור קצר בניו יורק. הוא הביא עמו את תזאורוס הספר העברי המיוחל בכיליון עיניים. היצירה מפרטת ומתארת 32,000 ספרים עבריים, שנדפסו ברחבי העולם מראשית הדפוס העברי ועד 1863.
הביבליוגרפיות העבריות הפופולריות ביותר הנמצאות בשימוש בימינו הן אוצר הספרים של יצחק בנג'קוב ובית עקד ספרים של חיים דב פרידברג. אוצר הספרים יצא לאור לראשונה בווילנה בשנת 1880, 13 שנים לאחר מות מחברו. הוא מפרט כתבי יד וספרים שפורסמו עד 1863. בית עקד ספרים הופיע לראשונה בשנים 1928-1931. מהדורה מורחבת (של ארבעה כרכים), שנדפסה בתל אביב בשנות החמישים של המאה הקודמת, מפרטת ספרים שיצאו עד שנת 1950. למרות שהעבודות הללו שימושיות ביותר, זה זמן רב הורגש צורך בביבליוגרפיה מקיפה חדשה שתכלול את התווים הרבים מאוד וגם המהדורות, שלא בנקוב ולא פרידברג לא ראו או מצאו בקטלוגים או במקורות כתובים אחרים שבהם השתמשו.
הופעתו של אוצר הספר העברי המונומנטלי של וינוגרד, הממלאת רצון זה, היא אירוע מרכזי בעולם הספר היהודי.
נצר למשפחת רבנים ידועה, וינוגרד נולד בירושלים. הוא ביבליופיל ואספן מאז נעוריו (התמחות בהגדות ובספרי הגאון מווילנה) והיה קשור לתקופה מסוימת למשרד שעסק ברפרודוקציה של ספרים עבריים ישנים. כמנהל המכון לביבליוגרפיה ממוחשבת הוא שימש אחראי על הפקת קטלוגים שונים של ספרים, פרסם עלון ביבליוגרפי וערך, יחד עם וליה טריונפו, ספרים עבריים נדירים(רשימת ספרים שנמכרו במכירה פומבית בין השנים 1976-1987, ואשר כללו הערכות ומחירים).
וינוגרד עבד 20 שנה על האוצר שלו, והקדיש לכך את כל זמנו הפנוי. הוא אסף את החומר שלו ממאות ספרים ומחקרים ביבליוגרפיים, קטלוגים של ספריות ואפילו מקטלוגים של מכירות ציבוריות. הוא עשה מחקר בספריית האוניברסיטה הלאומית בירושלים ובאוספים נרחבים נוספים בארץ ובחו"ל. אוצר הספר העברי מונה 10,000 ספרים נוספים מאוצר הספרים של בניעקוב ו-5,000 יותר מבית עקד ספרים של פרידברג לתקופה המקבילה.
באוצר רשום שם הספר, תוכנו, שם המחבר, שם המדפיס, שנת ומקום ההדפסה, פורמט ומספר העמודים.
עוד נאמר לנו אם הספר הוא ביהודית-גרמנית, יהודית-ספרדית או בכל שפה יהודית אחרת, האם הכרך כולל תרגום; באיזו ספרייה הוא נמצא (במקרה של ספר נדיר), ובאיזה ביבליוגרפיה או מחקר ביבליוגרפי הוא רשום או נדון.
לדוגמה, הקלטת המחזור האשכנזי שנדפס על ידי קונרד וולדקירך בבאזל בשנת 1595 נושאת את הסימנים העבריים הבאים: קוף-למד 534, פה, סמך, פה בכט 157. שין-תת 2466. הם עומדים, בכבוד, על הדברים הבאים: הספר רשום בקטלוג הקומוניסטי של הספרים המודפסים העבריים בספריית בודליאן של קאולי (534), מופיע בבית עקד ספרים של פרידברג, נמצא בספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית בירושלים, הוא מופיע בספר הגרמני של J. Prijs על הספרים העבריים שנדפסו בבזל (157) וכן בקטלוג הבודלייאנה של שטיינשניידר (2466).
בראש האוצר נדפסה רשימת המקורות וסימניהם. ראינו שהאות סמח (ספרייה) מציינת שהכרך נמצא בספריית האוניברסיטה הלאומית והעברית בירושלים. כאשר האות סמח ממוקמת בסוגריים ישרים פירוש הדבר שהספרייה נמצאת ברשותה של עותק מצולם בלבד. אם האות Sammekh ממוקמת בסוגריים למחצה, זה מסמל שהעותק של הספרייה אינו שלם.
הספרים מפורטים לפי מקומות הדפוס. האחרונים מסודרים לפי סדר האלף בית. הערך הראשון הוא אדינבורו (המילה שמתחילה באלף) האחרון – תוניס.
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 11 בפברואר 1994.
בסך הכל יש כ-300 כניסות של מקומות דפוס באוצר הספר העברי של וינוגרד. בין אלה מופיעים גם שמות של מדינות, כמו ספרד, איטליה וגרמניה. באחרונים רשומים ספרים שאנו יודעים מהם הארץ שבה הופיעו, אך לא את הערים או העיירות המסוימות שבהן נדפסו. בכל ערך מופיעים הספרים בסדר כרונולוגי – לפי השנים שבהן הופיעו. ספרים שנדפסו באותה שנה מסודרים בהתאם לאלף-בית העברי. כותרות ללא תאריכים מופיעות בסוף הערך. בערך אמסטרדם רשומים 2860 ספרים.
העיר הייתה המטרופולין של הדפוס העברי. את המקום השני תופסת ונציה הערך שלה מונה 2246 ספרים.
הערכים למברג, פראג, ליוורנו, וינה ווילנה, מפרטים, בהתאמה, פרסומים 1992, 1884, 1275 ו-1196. מקומות שבהם, במהלך התקופה שתוארה על ידי האוצר, הודפס רק ספר אחד, כוללים את ביירוית, במברג, וירצבורג (גרמניה), ורצ'לי (איטליה), מונקאצ' (אז אוסטריה-הונגריה) ומידלבורג (הולנד). הספר היחיד שיצא לאור במונקאץ', הודפס שם בשנת 1863 שהוא התחנה הסופית של האוצר.
מאוחר יותר, כמובן, נדפסו שם ספרים עבריים נוספים. מידלבורג, אולי, לא היה צריך להיכלל באוצר.
הספר היחיד שנדפס בעיר זו, על פי האוצר, היה המהדורה הספרדית של "תבנית היכל" של ליאון טמפלו, תיאור בית המקדש שלמה. הוא הופיע בשנת 1642. כותרתו הייתה Retrato del Templo del Selomo, והוא הודפס באותיות לטיניות. ספר המודפס בספרדית באותיות לא עבריות, לכאורה, אינו כשיר להכללה ביצירה על דפוס עברי.
המהדורה העברית של הספר (תבנית היכל) הופיעה באמסטרדם בשנת 1650 והיא מתועדת כדין על ידי וינוגרד בערך אמסטרדם. הספר הופיע גם בלטינית, צרפתית והולנדית. ערך אחד מוקדש לספרים שמקומות הדפסתם אינם ידועים. כמו בכל שאר הערכים, ה הספרים מפורטים כאן בסדר כרונולוגי. כותרות, שאינן נושאות תאריכים, רשומות בסוף הערך לפי סדר ה-AIef-Beth.
היו מקרים שבהם מדפיסים – מסיבות שונות – טעו made mistakes במקומות ההדפסה בעמודי השער של ספריהם. וינוגרד השתדל, בכל מקום אפשרי, להצביע ולתקן מצגי שווא מסוג זה וכן לתקן תאריכי הדפסה משוערים, על סמך מחקרים ביבליוגרפיים. לדוגמה: לפי השער של המהדורה השנייה של שבט יהודה של שלמה אבן ורגה, הספר נדפס באדריאנופול, טורקיה. לפני יותר מ-100 שנה ציין מאיר וינר, במהדורתו של שבט יהודה, שהכרך לא נדפס באדריאנופול, אבל בסביונטה, איטליה.
ה.ד. פרידברג, המקבל את השקפתו של וינר, רושם את הספר בבית עקד ספרים שלו כאילו נדפס בסביונטה בשנת 5314 (1554). וינוגרד מפרט את הספר בערך סביונטה, אך מציין את תאריך ההדפסה כ-5327 (1567), כפי שהציע בניהו (וציין י' יודלוב ב'גינז'י ישראל'). על פי השער נדפסה בסלוניקי המהדורה השנייה של חיבור מוסר פתח עיניים מאת ר' משה אשכנזי. וינוגרד מפרטת את הספר בערך סלוניקה אך מציינת: לדברי בניהו הכרך נדפס בוונציה.
וינוגרד מתייחס כאן למחקרו של מ' בניהו, שפורסם בכרך הזיכרון לרבי ראובן מרגליות של המוסד הרב קוק, בו יוצג, על בסיס בחינת סוגי האותיות ומסגרות השער, שפתח עיניים, כביכול נדפסה בסלוניקי, וכן ספר נוסף, שכביכול נדפס ב. קונסטנטינופול, הודפסו למעשה שניהם בוונציה.
באוצר של וינוגרד מופיעים גם שברי ספרים שעותקים שלמים מהם אינם קיימים עוד (ראו ערכים: פורטוגל וטולדו). הכרך הנסקר כאן, הוא מספר שתיים של האוצר. הכרך הראשון, המתוכנן לצאת בקרוב, יכלול מבוא כללי וכן מדדים של סופרים, ספרים ונושאים.
(מסקנה בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 18 בפברואר 1994
מסקנה
האוצר של וינוגרד מכיל 700 עמודים, כל עמוד נושא ארבעה עמודים. הכרך הגדול מודפס יפה ונכרך יפה. הופעתו היא, כאמור, אירוע בעולם הספרים היהודי. הפעם האחרונה שבה יצירה עוררה סערה בקרב ספרנים וביבליוגרפים יהודים הייתה פרסום ב-1960 של הביבליוגרפיה המרשימה של אברהם יערי על ההגדה של פסח, אשר פירטה ותיארה יותר מ-2700 הגדות. הביבליוגרפיה של יערי נתנה תנופה רבה ללימוד מהדורות ההגדה. יתרה מכך, היא דחפה ספרנים ואספנים לחפש באוצרותיהם הגדות שיערי לא נתקל בהן במהלך מחקרו המקיף והממושך. לא הרבה אחרי ה הופעת הביבליוגרפיה של יערי, החלו להתפרסם תוספות.
לאוצר של וינוגרד תהיה, ללא ספק, השפעה דומה. הביבליוגרפיה המקיפה שלו ממלאת צורך שהורגש זה מכבר. הוא מספק לספרנים, ביבליוגרפים וחוקרים יהודים, בדרך כלל, כלי אדיר ללימוד ולמחקר. אולם בנוסף, הופעתו של האוצר תוליד חיפוש גדול אחר "הספר העברי האבוד".
ספרנים ואספנים יבחנו בספריהם כותרים שאינם נכללים באוצר. הם, כמו גם אוהבי הספר העברי, בדרך כלל, יראו בכך זכות לעזור להשלים את התזאורוס המונומנטלי של וינוגרד.
להלן מספר ספרים עבריים, שאינם מופיעים באוצר. המהדורות הראשונות של פירושו של ר' דוד אלטשולר לתהילים, משלי ואיוב הן, עד כאן. כידוע, אינם רשומים בשום ביבליוגרפיה והם אינם מוזכרים באוצר החדש. פירושים אלו נדפסו לראשונה בז'ולקייב בשנים תשי"ג-תשי"ד (1753-1754). הם נדפסו שם מחדש ב-5521 (1761).
ראיתי את הספרים הללו ותיארתי אותם לפני יותר מ-20 שנה בסיני (כרך 67, עמ' 169-172), שם גם שוחזר עמוד השער של אחת המהדורות הללו.
לאחר מות אביו. השלים רבי דוד, רבי יחיאל הלל אלטשולר, את הפירושים על כל הנביאים והכתובים. כל הפירוש (מצודת ציון ומצודת דוד) נדפס לראשונה בליוורנו, איטליה, בשנים 1780-1782. וינוגרד מונה 97 ספרים וחוברות עבריים שנדפסו בהנובר, גרמניה, עד 1863. אלה כוללים לוחות שנה לשנים 5589 (1828-1829) ו-5599 (1838-1839), בהתאמה, אותם מצא באוסף פרטי גם בניו יורק כלוח שנה שנדפס בשנת 5594. י
ורשה לי להעיר כי מ' רוסט ציין בקטלוג זה של עברית ויודאיקה ברוזנטליאנה, אמסטרדם, כי בידי הספרייה היו לוחות שנה מודפסים בהנובר, לשנים תשמ"ט עד תשע"ח, למעט אלו לשנת תשנ"א ותשנ"ו. . עורך לוחות השנה הללו היה סלומון אפרים בלוג, שהקים את המחלקה לעברית בבית הדפוס המקומי של א.ע. טייגנר. בלוג מת בשנת 1858. אפשר היה לחשוב שאחרי מותו הלוח היה מפסיק להתפרסם (הלוח האחרון ברוזנטליאנה הוא משנת 5618, כלומר 1857-1858). אך נראה שלא כך היה.
ב-Leben und Schieksal, ספר על הקהילה היהודית של הנובר, שיצא לאור בשנת 1963 בהנובר, לרגל חנוכת בית כנסת חדש, נמצא רפרודוקציה של עמוד השער של הלוח לשנים תשכ"א (1860-1861). ).
יוסף גולדמן הוא סוחר מוכר בספרים נדירים ובעל אוסף פרטי נרחב. מדי פעם הוא נעלם מניו יורק, נוסע לארצות רחוקות בחיפוש אחר ספרים עבריים. לאחרונה הוא סיפר לי על מהדורה לא ידועה של סידור ספרדי שיש ברשותו. הוא נדפס בוונציה ב-1756 ויש בו פיוטים לא ידועים, כולל כמה מאת רבי דוד פארדו, (אז רב בספאלאטו שבדלמטיה), מחבר הפירוש לתוספתא וספרים נוספים. וינוגרד מזכיר ספרדי מחזור שנדפס בוונציה ב-1756, אבל לפי גולדמן זה לא אותו ספר.
במאמר שהכריז על הוצאתו לאור של אוצר שלו, ציין וינוגרד: "העובדה שעבודה זו נערכה בעזרת מחשב, הקלה על טבלה וניתוח נתונים ביבליוגרפיים, כמו סך נזירות סידורים, מחזורים או תקונים מודפסים. , או המספר הכולל של הספרים העבריים שהודפסו בשנים מסוימות". כמה טבלאות כאלה יופיעו בכרך המבוא שיפורסם בקרוב של ה אוצר.
