על תשובה אחת לגר"ד אופנהיים
התשובה נגד לימוד החילוקים לגר"ד אופנהיים נדפסה בלי ציון מקום ושנת הדפוס. היא נדפסה כנראה בפראג, אך שנת הדפסתה מוטלת בספק, לפי שטיינשניידר (קטלוג של ספרית בודליאן, עמ' 883) הופיעה התשובה בדפוס לפני שנת תס"ז (1707).
בהקדמה הקצרה לתשובה זו מתואר הגר"ד אופנהיים:
"אב"ד ור"מ בק"ק פראג ומצ"פ בב"ק נ"ש וכל מדינות מעהרין, בריסק דליטא והמדינה, ונשיא מהק"ק אשכנזים שבע"ק ירושלים תוב"ב".
ר' דוד אופנהיים נבחר לרבה של פראג כבר בשנת תס"ב, אך לר"מ רק בכ"ח כסלו תע"ג, כעבור כמה שבועות, בחודש שבט תע"ג, נבחר יחד עם הרב וואלף שפירא לרב לכל מדינות פיהם. לאחר פטירתו של גאון זה, בשנת תע"ה, שימש רד"א לבדו בתפקיד הנ"ל[1].
בתשובה על לימוד החילוקים נזכר הגר"ד אופנהיים כאב"ד ור"מ בפראג, אך לא נאמר שם כי הוא רבן של קהילות ביהם. מכך יש להסיק כי התשובה נדפסה בזמן הקצר שבין התמנותו לר"מ בפראג להתמנותו כרב מדינות פיהם – כלומר בשעת תע"ג[2].
ר' יוסף יוזפא קאשמן סג"ל מביא בספרו נוהג כצאן יוסף, פרק "לימוד", אות ג' (מהדורת תל-אביב, תשכ"ט, עמ' צח) דעות גדולי ישראל על החילוקים, ובסוף הוא כותב: "והגאון הגדול המפורסם מוהר"ר דוד אופנהיים נר"ו האריך מאד בחבורו הגדול נשאר דוד והמה בכתובים".
אין ספק שהמחבר מתכוון כאן לתשובתו הנ"ל של הרד"א. לכאורה יש ללמוד מדברי ר' יוסף יוזפא קאשמן סג"ל כי בשנת תע"ח, היא השנה בה הוא הדפיס את ספרו, טרם הופיעה תשובתו של הרד"א בדפוס. אך יש לומר כי ר' יוסף יוזפא לא ידע כי התשובה הובאה לדפוס כמה שנים לפני שהוא הדפיס את ספרו.
בשו"ת נשאל דוד (מהדורת רי"ד פלד, כרך א', תשל"ב, יורה דעה, סימן ט"ז) נדפסה תשובה של רד"א אל חכם ספרדי, בה העתיק את תשובתו על החילוקים, ואמר עליה: "ובימי חורפי באתי במגילת ספר בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת, וז"ל…"
כתב על כך רח"ז דימיסטרובסקי ("על דבר הפלפול", ספר היובל לכבוד שלום בארון, חלק עברי. תשל"ה, עמ' קפח, בהערה): "מן העובדה שאין ר' דוד אופנהיים מזכיר שתשובה זו כבר נדפסה, נראה שהקונטרס שהכיל את התשובה הזאת נדפס סמוך לפטירת ר"ד אופנהיים".
יש להעיר כי תשובת רד"א לחכם הספרדי נכתבה בשנת תנ"ח. רד"א היה אז רק בן שלושים וארבע. מן התשובה הזאת רק נוכל ללמוד כי בשעת תנ"ח טרם נדפסו דברי רד"א הנ"ל, וכבר ריאנו כי מתוארי רד"א בהקדמה לתשובה מוכח כי היא נדפסה הרבה זמן מאוחר יותר.
טוביה פרשל (ניו יורק) מתוך "עלון לחובב הספר" תשרי תש"ן
[1] עיין בתעודות שבראש הכרך השלישי של שו"ת נשאל דוד (מהדורת רי"ד פלד, תשמ"ב) ובמאמר "אופנהיימיאנה" לד"ר שלמה צבי ליבן בשנתון של החברה לחקר תולדות היהודים ברפובליקה הצ'כוסלובקית (גרמנית), כרך ז'. 1935.
[2] אפשר שהדפסת התשובה על ידי אחד ממעריציו של הרד"א יש לה קשר עם מנויו של רד"א לר"מ בפראג. רבי אברהם ברודא שהיה ר"מ בפראג היה אחד הנציגים הבולטים של לימוד החילוקים. בשנת 1709 יצא מפרג למיץ, שם נתקבל לרב, אך הוא לא ויתר על משרותיו בפראג ובפיהם ובמשך תקופה מסויימת היו השתדלויות להחזירו. פרסום תשובתו של רד"א כאילו בא להודיע על משטר חדש בלימודים בפראג. עיין דברי ר' יצחק וועצלער, תלמיד הרב רבי אברהם ברודא, המובאים על ידי הרב שמחה אדף בספרו מקורות לתולדות החינוך בישראל. כרך ד' עמ' קיח-קיט ומאמרו של ט. יעקובוביץ בשנתון הנ"ל כרך ה' 1933. שצויין על ידי ר"ש אסף.