[ליובלו השבעים]
מורה ומחנך, סופר ומתרגם, עתונאי וחוקר, עסקן צבורי העומד בראש עשרות ארגונים ואגודות, ציר בקונגרסים ופעיל במוסדות התנועה הציונית "המדינה בדרך", חבר "אספת הנבחרים", הועד הלאומי ו"הכנסת", המועצה המחוקקת של המדינה הקמה לתחיה – כל אלה היה אברהם אלמאליח.
אך כל פעולותיו הספרותיות והצבוריות האלה, המשתרעות ומתפשטות על שטחים שונים ומדינות רבות אינן ממצות עדיין את התפקיד שהיה ממלא בתוך עמו זה חמישים שנה.
אברהם אלמאליח היה מעורר היהדות הספרדית לתחיה והתחדשות.
ראשית מאה זו היתה עדה לתסיסה בקהלות היהדות הספרדית. ביהדות הספרדית כוונתו פה לאותן הקהלות הלא-אשכנזיות, הגדולות ומרובות שהיו קיימות בארצות הבלקנים ובמדינות שעל השפה הצפונית והמזרחית של הים-התיכון, תסיסה זו באה לה בעקבות השפעת היהדות האשכנזית.
התנועה הציונית הכתה גלים בקרב הנוער הספרדי. בכל הקהלות הספרדיות התארגנו חברות ואגודות ציוניות שראו בראשי התנועה באירופה את מנהיגיהן ומדריכיהן המדיניים והתרבותיים. כמו ביהדות העולם בה נמצאה במשך שלוש מאות השנים האחרונות הגמונית העם בידי היהדות האשכנזית, כן גם בתנועת שיבת ציון נהיו הארגונים והחברות בקהלות הספרדיות סניפים לאגודות הציוניות של היהדות האשכנזית שקבעו את אופיה ומהותה של התנועה כולה.
לא תמיד היתה ההגמוניה של העם בידי השבט האשכנזי. מאות בשנים היה קיים יחס גומלין בין שני השבטים, שינקו זה מזה והשפיעו אחד על השני. רק אחרי האכזבה הגדולה של תנועת שבתי צבי. שהעמידה את היהדות הספרדית בלהבות של צפיה משיחית, כאילו נתאבנה יהדות זו, גם ההתנונות והשקיעה ההולכת וגוברת של הממלכה העותומנית עשו את שלהן בהחרבת קהלות פורחות ומלבלבות.
אך התאבנות זו היתה רק כלפי חוץ, בתוך תוכה שמרה יהדות זו על חיוניותה ורעננותה, על אוצרות וערכים רוחניים ומוסריים שטפחו אבותיה ועל אש של געגועים וכסופים לשחרור וגאולה.
מזמן לזמן נתזו נצוצות מאש טמונה זו והאירו את שמי היהדות כולה, הרב יהודה אלקלעי מבשר הגאולה והרב יהודה ביבאס שהטיף להקמת צבא ישראל שיכבוש את המולדת היו מטאורים מאש היהדות הספרדית שלחשה במעמקים.
גדולי מבשרי התחיה העריכו לנכון את התרומה הגדולה והמקורית שבכוח היהדות הספרדית להרים לשחרור העם כולו ולהחזרת מלכותו. משה הס מזכיר בספרו את הגעגועים העמוקים לגאולה הפועמים בלב יהודי הבלקנים. הרצל הרגיש בהם עת בקורו בסופיה וז'בוטינסקי קסמה על ימיו אש ההתלהבות הלאומית אותה מצא בסלוניקי.
ברם, היהדות הספרדית יכלה לתת תרומתה המקורית והעצמאית לתחית העם רק אחרי שתתעורר מהתאבנותה, תתחדש על ידי העלאתם של האוצרות הרוחניים והתרבותיים הגנוזים בה ותשתתף בקמום האומה וארצה לא כשותף נחות דרגא שכל השראתו מן היהדות האשכנזית אלא כאח שרב לו משלו להעניק גם לנו מתפארת מסורתו, חיוניותו ורעננותו להעלות צביון ותוכן חיינו הלאומיים-דתיים ההולכים ומתחדשים. התחדשות זו של היהדות הספרדית, בידי יהדות אשכנז היתה לסייע לה, אך לא לעוררה במלוא היקפה. היא היתה צריכה לבוא מבניה היא, אמוני מסורתה.
רבות הן זכויותיו של אלמאליח בבנין המדינה והגנתו על עמו בשטחים רבים ושונים. אך זכותו המיוחדת שזה חמישים שנה שהוא מקדיש את כוחו ואונו, כשרונותיו ומרצו להתעוררות והתחדשות היהדות הספרדית.
כל פעולותיו רבות-הגונים והענפים שמשו מטרה זו. שנים רבות היה מורה ומחנך בבתי ספר שונים במזרח הקרוב – שם הטיף לאהבה וחבה ללשוננו ומסורתנו. למסעות רחוקים יצא להביא בשורת ציון הקמה לתחיה לתושבי השכונות היהודיות הדלות במרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב. באומץ לב נלחם נגד שחיתות בעדות שנדבקו ממשטר הקלוקל של עבדול חמיד. היה איש סודם של רבנים ומנהיגי קהילות ועזר ויעץ בנהולן. במאות מחקרים הסטוריים העביר לפני עיני אחיו את עברם המפואר. במלוניו הגדולים קרב ישובים דוברי צרפתית וערבית למקורות הספרותיים של עמם. הוא ראה חובה לעצמו לעודד כל מפעל ראוי לברכה בקרב היהדות הספרדית. אין עסקן נאמן או חוקר צנוע ביהדות זו שאל מאליח לא הוציא לו מוניטין במאמריו וכתביו והציגו דוגמא לאחרים. לעתים קרובות ביותר נרתם לתרגום ספריהם ומחקריהם של סופרים וחוקרים ספרדיים בכדי לעשות להם מהלכים בקרב צבור רחב יותר. בתור עתונאי ועורך הפיץ במאות מאמרים באיספניולית, ערבית צרפתית ועברית של תחיה על אחיו הנחשלים, הנענים והדלים. כעסקן צבורי עמד בראשן של עשרות אגודות, במועדות, ועדות, קונגרסים ופגישות לאומיות ובינלאומיות היה נציגה ודוברה של היהדות הספרדית, דורש טובתה ותובע עלבונה.
באותו זמן גם עשה למען הסברתה והבנתה של היהדות הספרדית בקרב היהדות האשכנזית. זה חמישים שנה שהוא בן בית בעתונות של היהדות האשכנזית בכל רחבי העולם. במאות מאמרים מסר לנו מסורת ונוהגי קהלות הספרדים ותאר חיי העמים בתוכם הן התקיימו. בשם "מזרח ומערב" שנתן למאסף המדעי שערך במשך שנים רבות ובו השתתפו חוקרים אשכנזים וספרדים משתקף חזיון לבו שנשא אתו בכל פעולותיו למען ההתעוררות היהדות הספרדית: לראות שוב בשתוף פעולה מלא ויחס גומלין בין שני השבטים הגדולים בעם בציון המתחדשת וקמה לתחיה.
ביום חגו של אברהם אלמאליח, במלאות שבעים שנה לחייו רבי-המעש ויובל שנים לפעולתו הברוכה מוגשת לו לא רק ברכות היהדות הספרדית שהוא אחד מבניה הדגולים והישוב בארץ שתמיד היה מנציגיו הבולטים אלא ברכת כל העם כולו שאת כל חלקיו הוא משרת בנאמנות ובמסירות.
ביום חגו שלוחה לו ברכתנו שיזכה להמשיך בעבודתו הצבורית והספרותית עוד רבות בשנים ולראות בקבוץ ומזוג גלויות אמיתי במדינתנו החפשית והשלמה.
מאת: ט. פרשל מתוך "חרות" י"א תמוז תשט"ו