ספר "יוסיפון" קורות ישראל בתקופת בית שני ומלחמת היהודים עם הרומאים, הוצאת הומינר, ירושלים תשט"ז.
מאות בשנים שמש ספר "יוסיפון" ספר קריאה מקור הסטורי חשוב בעמנו. הוא תורגם ללשונות רבות – ערבית, חבשית, לטינו, יידיש, גרמנית, אנגלית ועוד – ומצוטט פעמים תכופות על ידי רבים מקדמונינו*).
ספר זה המכיל בעקרו תאור של תולדות שושלת החשמונאים, בית הורדוס, מרד היהודים ברומא וכבוש ירושלים על ידי טיטוס מבוסס על אחדים מהספרים הגנוזים, כרוניקות לועזיות ותרגום או עבוד לטיני של ספרי יוספוס פלביוס.
עוד לפני למעלה ממאה וחמישים שנה ראו ביוסף בן גוריון המוצג כמחבר הספר, בכמה מנוסחאותיו, את יוספות פלביוס, וסברו שהיוסיפון הוא מהדורה עברית מקוצרת, כתובה על ידו, של ספריו היווניים.
דעות החוקרים חלוקות על זמן ומקום חבורו של הספר. ש. צייטלין סבור שהוא נתחבר במאה הרביעית. אברהם ניימן מציע שמחברו היה חי לפני חתימת התלמוד הואיל ומן הספר נראה, שהוא לא הכירו. יצחק בר נסה להוכיח שהספר נתחבר בסוף המאה העשירות בדרום-איטליה.
לפני שנתיים פרסם דר. דוד פלוסר, שזה שנים עובד על מהדורה מדעית-בקורתית של הספר מחקר חשוב "מחבר ספר יוסיפון, דמותו ותקופתו" ("ציון" שנה י"ח, תשי"ג ע' 126-149) בו הוא קובע זמן חבורו לשנת 953 ומקומו בדרום איטליה, כנראה בתחום שלטונה של מלכות ביזנטיין, דר. פלוסר, שלרשותו עמדו גם שני כתבי יד של תרגום לטיני של יוספוס פלביוס בו השתמש כנראה מחבר היוסיפון, בא למסקנתו זו על סמך הוכחות פנימיות רבות ועדות מפורשת, הנמצא בכתב יד אחד, שלפי דעתו מוסרת שהספר נתחבר בשנת שמונה מאות ושמונים וחמשה לחורבן".
אם כי נמוקיו של דר. פלוסר הם משכנעים ביותר דומה שבכל זאת טרם נפתרה כליל תעלומת הספר וזמן מחברו. כמו י. בר לפניו מפריך דר. פלוסר כל אלה המצביעים על הזכרות ספר "יוסיפון" בספרות לפני תאריך חבורו המשוער על ידו. בדברו על הזכרת הספר בפרושו של דונש בן תמים ל"ספר יצירה" כותב דר. פלוסר (שם ע' 144, הערה 24): הזכרת הספר יוסיפון בפרוש ר' דונש בן תמים ל"ספר יצירה" אינה סותרת את התאריך 953, כי דונש בן תמים לא סיים את פרושו אלא בשנת 955/6 ועוד: כל זמן שלא נדע אם ספר יוסיפון נזכר כבר בנוסח הערבי של הפרוש (שהגיע אלינו בעיבודים עברים שונים) מותר לנו להניח שאין כאן כי אם הוספה של המתרגם העברי".
והנה לפני שנה פרסם גורג' ויידה ברביו הצרפתי**) שני קטעים מהמקור הערבי של פרושו של דונש בן תמים שנמצאו בגניזה הקהירית – ושם מוזכר ה"ספר יוסף בן גוריון כהן גדול". לאור גלוי זה מתעוררות השאלות: מתי כתב דונש דברים אלה? המותר לנו להניח שתוך שנתים הגיע ה"יוסיפון" מאיטליה הדרומית לקירואן שבצפון אפריקה? תעלומת הספר מחכה עדיין לפתרונה הגמור.
לפני שבועות אחדים הופיעה בירושלים מהדורה חדשה של ה"יוסיפון". מהודרה זו היא דבר בעתו, כל זמן שיהדות מזרח אירופה עמדה על תלה נדפס הספר לעתים תכופות, אך מאז השמד הגדול אזל מן השוק. המהדורה החדשה איננה אמנם מדעית-בקורתית, המהדירים מתעלמים לגמרי מן המחקר המדעי של הספר ומחזיקים בדעה הישנה בקשר למחברו, אולם יש לה מעלות מרובות אחרות. היא שלמה ביותר, היא מבוססת על הנוסח הארוך שנדפס בשנת ד"ש בונציה, מלווה הוספות ושנויים על פי דפוסי מנטובה וקושטא (המהדיר אברהם י. ורטהיימר מצביע כי בנגוד למקובר עד כה ישנם שנויים בין מהדורות ונציה וקושטא), ונדפסה באותיות יפות ועל נייר משובח ביותר. ה"יוסיפון" הקטן והדק, לו אנו רגילים מן הדפוסים האחרונים בפולין, מופיע במהדורה זו לפנינו בכרך נאה ומהודר.
*)על הציטטות המרובות של ה"יוסיפון" בספרי קדמונינו עליהן עמדו כבר חוקרי הספר יש להוסיף את הציטטות הרבות המובאות בספר "אדני כסף", פרושים על נביאים ראשונים ואחרונים ליוסף אבן כספי (מהדורת: ה. לאסט, לונדון, תרע"א-ב). ראה גם בקטעים שפרסם ש. אסף (קרית ספר. כרך: תרצ"ג) מפרוש ששה סדרי משנה לרבינו נתן אב הישיבה, בהם מובאים שתי ציטטות מיוסיפון. כן נדמה לי שהשמועה על מקום מגוריהם של צאצאי בני יונדב בן רכב (ירמיהו ל"ה) המובאות בפרושי רבי מנחם חלבו לירמיהו (הוצאת פוזננסקי, אין הספר כעת תחת ידי) מקורה ביוסיפון.
**)R.E.J. Vol. 113 (1954) Georges Vaida: Fragments du Commentaire de Dunash B. Tamim. p. 40
מתוך "חרות" ט"ו סיון תשט"ו