.
הגדת ונציה משנת שס"ט היא נדירה ביותר, אך המעיין בה אפשר שתהיה לו ההרגשה כי מוכרים לו מכבר כמה מציוריה, כי הגדה זאת נדפסה כמה פעמים במאה ה18-17[1] וציוריה הועתקו וחוקו במהדורות-הגדה שונות.
ההגדה תוכננה על ידי ישראל הזפרוני, מדפיס יהודי ידוע שהיה עוסק במקצועו באיטליה ובשוייצריה, והיא נדפסה למענו על ידי בית הדפוס של ג'וואני די גארה מונציה. ההגדה יצאה בבת אחת בשלוש מהדורות. כל מהדורה עם תרגום שונה, תרגום יהודי-אשכנזי, יהודי-ספרדי ויהודי-איטלקי, לשימושן של העדות השונות. בונציה עצמה חיו יהודים ממוצא איטלקי, אשכנזים, ספרדים וגם יהודים מארצות המזרח הקרוב. אך, כמובן, שמכירת ההגדה לא היתה מוגבלת לעיר זו.
המהדורה היהודית-איטלקית, אשר פקסימילה ממנה ניתן בזה, הוכנה על ידי רבי יהודה אריה מודינא, כפי שיוצא ממשפטי הסיום העבריים אשר בסוף התרגום היהודי-איטלקי בעמוד לפני האחרון. ראשי התיבות של משפטי-הסיום נדפסו באותיות גדולות יותר. הן מצטרפות לשמו של הריא"ם.
רבי יהודה אריה מודינא היה אחד האישים היהודיים המענינים ביותר של תקופתו. רב בעל ידיעות רחבות בשטחים שונים, דרשן מפואר אשר משך גם שומעים שלא מבני ברית, משורר בעל כשרון וסופר מהיר בעל סגנון צח ונאה. הוא היה מחברם של ספרים רבים, חיבורים למדניים וספרים עממיים. באבטוביוגרפיה שלו "חיי יהודה" הוא מונה לא פחות מעשרים וששה משלוחי-יד בהם היה עוסק, ביניהם שדכנות, סרסרות-עסקים, חיבור שירים לחתונות וחרוזים למצבות, כתיבת דרשות לאחרים והגהת ספרים. הוא היה גם מחברן של קומדיות והיה מפקד על הצגתן בגיטו של ונציה. הוא נתבקש לכתוב ספר על חיי ומנהגי היהודים לשם הגשה למלך אנגליה, ג'יימס הראשון. ספר זה שנכתב על ידו באיטלקית, תורגם לכמה לשונות.
כאשר עמדו בשנת שפ"ט להדפיס מהדורה חדשה של ההגדה, הכין ריא"ם לשם הכללה בה קיצור של "זבח פסח", הוא פירוש ר"י אברבנאל להגדה. הוא קרא לקיצור "צלי אש". ריא"ם עצמו חיבר פירוש להגדה בשם "גאון יהודה", אך הוא לא נדפס[2]. בספרו "גלות יהודה", שהופיע בפעם הראשונה בשנת שע"ב, ניתן תרגום איטלקי של לשונות שונות בספרי המקרא, בפרקי אבות ובהגדה של פסח.
הגדת ונציה משנת שס"ט היא מן הנהדרות ביותר מבין דפוסי-ההגדה הראשונים. עמודיה, אשר רובם מקושטים בציורים גדולים, מוקפים מסגרות אדריכליות, כלומר קשתות הנשענות כל אחת על שני עמודים. הציורים מראים את הכנות הפסח, הסדר, סיפור יציאת מצרים ומראות אחרים מן המסופר בתורה. מלבד ציורים בתוך האותיות אשר בראשי הפרקים, מצויות בהגדה שתי סידרות של ציורים קטנים יותר. לא ידוע האמן שהכין את חיתוכי העץ, שהם מקוריים ויפים כאחת.
בציורים שבתוך האותיות יש משום תאור של ענין הפרקים אשר בראשם הם עומדים. הציור הראשון בעמוד ה' דורש הסבר. באות נראה ציד ארנבות. בשורה למעלה ממנו ניתן סדר הברכות של הקידוש כשסדר הפסח נערך במוצאי שבת: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, סימנו יקנה"ז. מלה זו דומה בצלצולה ל"יאג'ן האז" בגרמנית, אשר פירושו "צוד את הארנבת". מכאן הציור, שבדומה לו נמצא גם בהגדות עתיקות אחרות. לציור הזה יש אמנם משמעות רק לאשכנזים, אך המדפיס השאיר אותו גם במהדורות הלא-אשכנזיות של הגדתו. אפשר גם שבאותו זמן היה שעשוע לשון זה ידוע ומובן גם ללא-אשכנזים.
נוסח ברכת המזון בהגדה הוא זה של בני איטליה. הוא שונה מן הנוסחאות של הספרדים ושל האשכנזים.
המהדורה היהודית-איטלקית מסתיימת בעמוד לפני האחרון. בעמוד האחרון נדפסים פיוטים שהאשכנזים אומרים אותם.
הגודל המקורי של ההגדה הוא29 10X ס"מ.
הגדת ונציה משנת שס"ט היא, כאמור, נדירה ביותר. ראויים לברכה ה"קליניקה ליתומים חולים" ומנהלה הרב מוניש וינטרוב, על העמדתם לרשות הציבור העתקה של הגדה נהדרת זו, שכל הכנסותיה קודש לשיקום והגשת עזרה רפואית ליתומים חולים בישראל.
[1] על הדפסות הגדה זו עיין אברהם יערי "טופס מיוחד של הגדה של פסח, ויניציאה שס"ט, על קלף" (קרית ספר, כרך ל' עמ' 113-117). ועיין גם בספרו הגדול "ביבליוגרפיה של הגדות של פסח", ירושלים תשכ"א, עמ' XV.
[2] על פירושו להגדה מספר ר' יהודה אריה מודינא בהקדמתו ל"צלי אש": "והנם כי אני בעניי הכינותי זה כמה שנים פירוש שלי על ההגדה קראתי שמו 'גאון יהודה' (כי יציאת מצרים תפארת וגאון כל עדתנו היא) אשר באולי אם אדפיסנו לא יהיה לבוז…". הוא מזכירו גם בספר האבטוביוגרפיה שלו "חיי יהודה" (עיין שם עמ' 44).