שעה ארוכה עמדתי לפני תמונותיהם של אלברט איינשטיין ואנה פרנק. קלסתר פניו של איינשטיין – המצח הגבוה והמקומט, חורי העינים העמוקים, עצמות-הלחיים הבולטות – טובל כולו ברוחניות ונסוכה עליו השתתפות בצער של כל סובל ונדכא. הוי, כמה נוגות עיניה הגדולות, השחורות, של אנה פרנק. האמן נתן לנו לא רק מראיהם החיצוני של אישים אלה. הוא השכיל להציג לפנינו גם את דמות-דויקנם הרוחנית, את חיי נפשם.
לפני זמן קצר ביקרתי בתערוכה של ציורי-שמן וליתוגרפיות מעשה ידי גבריאל גליקמן, צייר ופסל יהודי החי בלנינגרד. זה שנים שהאמן הוא פרסונה-נון-גראטה בעולם-האמנות הרשמי בברית-המועצות. זה שנים רבות שנבצר ממנו להציג את יצירותיו בציבור, כי האישים והמראות שהוא מצייר אינם לרצון שליטי-הקרמלין, אינם תואמים את הקו הרשמי של האמנות הסובייטית. בשנת 1968 ניסה להציג במועדון המוסיקאים בלנינגראד. התערוכה נתקבלה בהתלהבות – ועם זה, ואפשר בגלל זה – נסגרה לאחר יומיים על-ידי השלטונות.
בשנים האחרונות הוברחו עשרות בציוריו לחוץ-לארץ ולפני כשנה התקיימה תערוכה מיצירותיו בחולון. באחרונה הובאו התמונות, באמצעות הארגון "אל תידום" לארה"ב. בראשונה הוצגו במיאמי ולאחר מכן בגלרית באנאך במנהטן.
גליקמן נולד בויטבסק בשנת 1913 ולמד באקדמיה לאמנות בלנינגרד. בימי המלחמה שירת בצבא האדום, והוא סיים לימודיו בשנת 1947. שמו יצא לפניו כפסל. אנדרטאות מעשי ידיו מצויות במקומות ציבוריים במוסקבה, בלנינגרד ובערים אחרות בברית-המוצות ובדרום-אמריקה. חינו סר בעיני שליטי הקרמלין כאשר מכחולו מרד והחל להביע את הכאב והזעם שהצטבר בלבו על דיכוי החופש בברית-המועצות ועל רדיפות בני עמו היהודים.
ארבעים הציורים בערך שהוצגו בתערוכה, רק חלק קטן הם מיבולו העשיר של האמן, אך פותחים הם לנו שער לרווחה לנפשו של גליקמן. נשמה רגישה, פתוחה לכל יפה ונשגב. לא רק בעולם הפיסול והציור הוא חי, גם ספרות ומוסיקה הם חיי-רוחו. כמה אוהב הוא לצייר דיוקנאותיהם של סופרים ומשוררים, קומפוזיטורים ואמני-נגינה.
יש כאן פורטרטים של י. ס. באך, פ. דוסטויבסקי, ג. מאהלר, ועוד.
כמה תמונות בתערוכה מראות אישים שנרדפו או הוצאו להורג על-ידי השלטון, מבני ברית ושאינם בני ברית: מרשל טוחצ'בסקי; המשורר אוסיפ מנדלשטאם שנעצר בשנות השלושים ומת במאסר. מקרבנו יצא, אך לא משלנו היה. איזאק (יצחק) בבל, המספר הגדול שנשא את יהדותו ברמה. נאסר ב-1939 ומאז לא נודעו עקבותיו. שלמה מיכואלס, השחקן ומנהל התיאטרון היידי במוסקבה, שנרצח על-ידי הבולשת ב-1948. לפניך דיוקנאות של בוריס פאסטרנק ושל אלכסנדר סולז'ניצין.
יש גם דיוקן של לב טרוצקי, אף הוא מקרבנות השלטון – אך הוא היה ממחוללי משטר אימים זה, ובתור כזה הוא מוצג. ראשו מורם למעלה, פניו מלאות יהורה וחשיבות עצמית, וברקע – צללים אפלים של קרבנות הטרור.
מראות מן השעבוד. ציפור שכנפיה מסומרות לקרש – מסמלת את איסור היציאה מן המדינה.
"סולז'ניצין של אמני רוסיה", כך קרא לגליקמן ואלרי פאנוב, הרקדן המהולל, אשר אחרי מאבק קשה ניתן לו לעלות לישראל.
מחזות מחיי העיירה, אותם נשא האמן בנפשו מימי ילדותו וצעירותו: "חופה", "נרות שבת", "שמחת תורה".
גליקמן גם צייר מראות מן השואה. מרשים ביותר ציור של יהודי זקן הנאלץ על-ידי הנאצים בווינה לנקות את הרחוב במברשות של שיניים. הוא כורע על ברכיו, גבו כפוף, אך מבטו המהורהר, פניו הרכות המעוטרות זקן לבן, אומרים אצילות-נפשית, זקיפות קומה רוחנית…
רוב התמונות המוצגות קודרות. אין כמעט בת-צחוק על הפנים הרבים שבפורטרטים. אפילו ציורים הבאים להציג מצבים של שמחה – אין השמחה שרויה בהם. יגון חרישי עולה מן התערוכה…
הדואר
כ' סיון תשל"ו