א.
"אני עובד כעת על סרט חדש. נושאו – טרוריסטים ערביים. חמישה טרוריסטים משתלטים על ספינת תענוגות של מליונר. על הספינה חמש נערות. נכדת המליונר וארבע מחברותיה. הטרוריסטים אינם מעוניינים בכסף – רצונם להפנות תשומת לב העולם לתביעותיהם הפוליטיות. הם אינם מצליחים במשימתם – הרי אני הוא המסריט את הסרט", הוא אומר בחיוך. והוא מוסיף "גם בספר עליו מבוסס הסרט הם אינם מצליחים במשימתם".
במלים פשוטות ומעטות אלה סיפר אוטו פרמינגר, מפיק הסרטים המפורסם, על הסרט החדש שהוא מכין. היה זה במכון תיאודור הרצל בניו-יורק. זו הופעתו הראשונה לפני קהל יהודי לשם שיחה על יהדותו ועל יחסו אל עמו.
סידניי רוזנפלד, מנהל התוכניות של המכון, ישב בראש. הוא הציג את האורח, תיאר פעלו ודיבר למען מדינת ישראל ולמען יהודי רוסיה.
פרמינגר קם לשאת דברו. "אחרי כל השבחים ששבחוני כאן, לא נשאר לי מה לספר עלי", אמר בחיוך. עם זאת רצה לתקן כמה מדבריו של הנואם הקודם. הלה אמר שפרמינגר מזדהה עם יהדות ארצות-הברית. "מה הפירוש מזדהה?" שואל פרמינגר. "אני יהודי, אני יהודי אמריקני ואני גאה על כך".
עוד אמרו עליו שהוא היה נציג מיליטנטי בועידת בריסל, "זה לא נכון", אמר פרמינגר. "כל המיליטנטיות שלי בבריסל התבטאה במחאתי על אי מתן רשות הדיבור להרב כהנא. אני מתנגד לדעותיו של כהנא – אך גם המתנגדים צריכים להרשות לו להביע את דעותיו, בפרט כשהוא רב, הרי אנו חברה דמוקרטית".
פרמינגר גאה שנפל בחלקו לעזור למייצר סרטים יהודי לצאת מברית-המועצות. "נתבקשתי על ידי הקונסוליה הישראלית להתערב למענו. לא היכרתי אותו אישית אך ראיתי סרט שהוא ייצר. סרט נפלא. באותו זמן הוזמנתי על-ידי התאחדות מייצרי הסרטים לבוא למוסקבה. ביקשתי שיתנו למייצר לצאת. כעבור זמן קצר קיבל את היתר היציאה. הוא מייצר כעת בארץ את סרטו הראשון, בעברית. הוא למד את השפה במשך השנה האחרונה".
ב.
פרמינגר בא מבית מתבולל. "אבי הגיע לווינה מאחד המחוזות המזרחיים של הממלכה האוסטרו-הונגרית, בצעירותו היה שומר מצוות. גם למד הרבה תלמוד. הוא למד משפטים ועלה לגדולה – היה התובע הכללי בווינה, תבעו ממנו שישתמד, אך הוא עמד בנסיון".
"גם אני עמדתי בנסיון דומה", מספר פרמינגר, "ובזכות זו הנני בחיים".
מעשה שהיה כך היה. בשנת 1932 התפטר מאקס ריינהארד מהנהלת ה"בורג תיאטר", תיאטרון המדינה בווינה. שר-החינוך האוסטרי הזמין אליו את פרמינגר והציע לו הנהלת התיאטרון. הכל היה מוכן. החוזה סודר. "חסר עוד דבר פורמלי קטן", אמר השר. "צריך אתה להתנצר, ורוצה אני להיות הסנדק שלך".
פרמינגר הביט בפני השר. "אף פעם לא עלה על דעתי להתנצר", אמר. השר המשיך בשיחה באדיבות הקודמת. הם נפרדו בידידות – אך פרמינגר לא שמע יותר על החוזה.
בשנת 1935 נענה פרמינגר להזמנה מהוליווד ויצא לארצות-הברית. בשנת 1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה. היה בידו להביא את אביו ואמו ויתר בני משפחתו לאמריקה. "לא נתמניתי מנהל התיאטרון – הייתי בשנת 1938 בווינה והיטלר הרי לא הבחין בין יהודי למומר".
ג.
לו פרמינגר היה צעיר יותר היה מתיישב בישראל, היא הארץ החופשית והסוציאל-דמוקראטית ביותר בעולם. "אין היא מדינה אימפריאליסטית ולא מדינה של מליונרים כפי שטוען האב בריגן, אותו אנטישמי פרוע המעמיד פנים של מלאך". פרמינגר מוסיף ברוגז: "פעם באו למשרד שלי לבקש תרומה למען קרן-ההגנה שלו!"
מה דעתו של פרמינגר על הנרי קיסינג'ר. "סעדתי עמו לפני שיצא בפעם הראשונה למזרח הקרוב". מספר מפיק הסרטים. "הוא אדם מזהיר. אך מה אגיד לכם: בשביל יהודי אין זה תפקיד לתווך בין ישראל והערבים. סבור אני שהוא רוצה בטובתה של ישראל, אך בתור יהודי, חושש אני, שהוא יחשוב שעליו לנטות יותר לערבים, כדי שלא יחשדו בו שהוא מכריע את הכף לטובת ישראל".
פרמינגר קיבל אות הצטיינות מן הוואתיקאן בשביל הסרט שלו "ההגמון". מה סבור הוא על עמדתו הנוכחית של האפיפיור כלפי ישראל. פרמינגר מחייך. "אספר לכם מעשה שהיה. כאשר נסעתי אל האפיפיור, אמר לי הנהג – נהג איטלקי קאתולי – חבל, מר פרמינגר, שאינך הולך עכשיו אל האפיפיור הקודם יוחנן הזקן והטוב".
פרמינגר אינו חושך שבט?ר ביקורתו ממדינת ישראל ומיהדות אמריקה. "תמה אני", הוא אומר. "יהודים עומדים בארצות-הברית בראשי חברות הפרסומת ויחסי הציבור – אך כאשר הדברים נוגעים להסברת מדיניותה ועמדותיה של מדינת ישראל, הננו עדים לכשלונות ולמחדלים, דווקא הערבים מטיבים היום לנהל תעמולה".
הוא מספר: "באחד השידורים הציבוריים אמר מאיר ווייסגאל בשיחה בה השתתפו רבים: 'את הערבים, אי אפשר לקנות – אותם אפשר רק לשכור'. מיד צלצל מהדי, זה הברנש מוועד הפעולה של הרבים, לתחנת השידור וביקש 'זמן שווה' למתן תשובה. הוא קיבל זמן השווה לא רק לדבריו של ווייסגאל אלא לכל התכנית, ובכל אותו זמן הוא ניאץ וגידף את מדינת ישראל".
"אנחנו כשאנו שומעים את האב בריגן משמיץ את מדינת ישראל – האם מצלצלים אנו לתחנת השידור ומבקשים זמן שווה כדי להשיב לו?"
ועוד. אישים ישראליים הבאים לכאן אינם מסבירים כהוגן לדעת הקהל את עמדותיה והשקפותיה של ישראל בשאלות שונות. בא דיין, והוא דווקא בעל השקפות ברורות. שאלו אותו בענין מסויים, והוא היסס בתשובתו. "זה ענין של הממשלה והיא צריכה להחליט בדבר, ענה. הקהל איננו מתרשם מתשובות סתומות, הוא רוצה לשמוע דברים מפורשים וגלויים.
"המאבק על דעת הציבור בעולם הוא מאבק חשוב עד מאוד". הצהיר פרמינגר. "מאבק זה יכריע, בסופו של דבר, בהרבה את גורלה של מדינת ישראל, צריכים לנהל מאבק זה בכשרון ובמרץ".
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ט' בשבט תשל"ו