ביטוי זה שכיח הוא בלשון הדיבור ובספרות של שפות עברית ויידיש של הדורות האחרונים. כמה שימושים לו – דבר של מה בכך: "הוא עוסק בשה"י פה"י"; אמתלה להתחמקות, דחייה בקש: "דחה אותו בשה"י פה"י". ולו גם מובן של השהיה והתמהמהות (עיין במילון של אבן-שושן, ערך "שה"י פה"י", וגם בערך "שהיה").
מקור הביטוי הוא כידוע, בתיאור חכמינו של דברי השיטנה של המן (מגילה יג, ב): "ואת דתי המלך אינם עושים" (אסתר ג, ח) – "דמפקי לכולא שתא בשה"י פה"י". לפי הערוך (ערך "שהי") ורש"י (כאן) הפירוש: משתמטים הם ממלאכת המלך באמתלה ש'בת ה'יום, פ'סח ה'יום, ואנו אסורים במלאכה.
הבטוי נמצא גם פעמיים בתרגום שני של אסתר בדברי מלשינותו של המן.
לפני כמה שנים פירסם דב סדן רימה על ביטוי זה ב"לשוננו לעם" (מחזור כ' קונטרס ו-ז, אייר-סיון תשכ"ט). מביא הוא מלבד פירוש רש"י, פירושים ודברים של ז. קאסל וחנוך ילון. לפי האחרון אין שהי אלא לשון שהייה, הבטלה, ופהי – לשון הילוך לכאן ולכאן, תעייה, ובהשאלה שגה בהרהורים ומעין זה[א]. בהמשך הדברים דן סדן באופנים השונים של הכתיב ושל ההגוי של התיבות האלו, ואגב דיון זה הוא מביא הרבה מובאות על השימוש בביטוי על מובניו השונים הן בעברית והן ביידיש.
מן המובאות אצל סדן ואצל אבן-שושן אפשר שיתקבל הרושם כי השימוש בביטוי בספרותנו החדשה הוא בבחינת חזר ונעור. כלומר, אחרי הופעתו בתלמוד ובתרגום של אסתר, היה הביטוי במשך מאות בשנים כאבן שאין לה הופכין, עד שהוא מתגלה שוב בספרותנו זה מאתים שנה בקירוב. אמנם, אפשר שבשפה המדוברת, ביהדות-אשכנזית, היה שיכח הביטוי עוד מקודם, אבל גם במקרה הזה אין להקדים שימושו יותר מדי.
ואולי אין הדברים כן. אולי אין לפנינו "התחדשות" של ביטוי אלא המשך של שימוש. אולי קיימות חוליות-קשר המגשרות על הדורות והמראות על שימוש בביטוי זה, ולו בידי מעטים, גם בימי הביניים המאוחרים וגם בראשית הזמן החדש.
על שתי חוליות-קשר ברצוני להצביע כאן.
כותב קלונימוס בן קלונימוס, בן המאה הי"ד, ב"אבן בוחן" (מהד' א. מ. הברמן, עמ' 12):
"ואם בתוחלת ממשוכת יכלו ימותי. ובשה"י פה"י יעברו חדשי ויתמו שנותי. איככה נעשית תורתי ואימתי. ומסורת בידי וכך מקובלני מרבותי. אל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה…".
ורבי נפתלי כ"ץ, בן המאה הי"ז, כותב בחיבורו "סמיכת חכמים" (קרוב להתחלתו), שהוא הקדמה לספרו "ברכת ה' ":
"…אף למלאכה קצרה הנ"ל אי אפשר לעשות בשהי פהי ולעבור בהעברה בעלמא כי אם צריך עיון ומתון רב…"
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" גליון ט"ז תשל"ה
[א] ילון מביא במאמרו ("מלילה", III – IV, תש"י, עמ' 118) את דברי הערוך בערך "פה" (ג), אך כנראה שלא היה לפניו הערוך השלם. כי באותו ערך ובמיוחד בערך "שהי" מסביר קוהוט את המלים שהי פהי באותו אופן כמו ילון. בערך שהי כותב קוהוט כי הפירוש של שהי פהי הוא: "מבלים זמנם בתמהון לב ובטיול אנה ואנה". גם סברתו של ילון כי המדפיסים הכניסו את סימני ר"ת בשהי פהי על פי פירושו של רש"י כבר נמצאת אצל קוהוט.
וכבר י. לוי פירש שהי פהי כך במלונו. ואמנם ח. ילון ז"ל עצמו מציין במאמרו הנ"ל כי עיקרי דבריו אין בהם חידוש.