במסכת סופרים (פרק י"ח, הלכה ד') נאמר כי על החזן הקורא את מגילה איכה בביתה כנסת לתרגמה, כדי שיבינו "שאר העם והנשים והתינוקות".
מכאן כנראה המנהג של כמה עדות לקרוא בט' באב את ההפטרה או הקינות בשפה המדוברת בפי העם.
מספר חנינא מזרחי בספרו "יהודי פרס" (תל-אביב, תשי"ט). בפרק על מנהגי תשעה באב: "על פי רוב קורא החזן את מגילת איכה ואת הקינות שאחריה בתרגום ללשון המדוברת – יהודית-פרסית – אגב תוספות רבות משלו, כדי לעורר את הנשים ואת עמי הארץ שבין קהל המתפללים להתרגשות ולבכי. בעברית הוא קורא רק את הפסוקים הראשונים או פסוק ראשון של כל פרק ממגילת איכה ובית ראשון של כל קינה".
קהילות דוברות ערבית היו קוראות את ההפטרה "אסוף אסיפם" (ירמיהו ח') עם תרגום יהודי-ערכי. היו קוראים בנביא פסוק, פסוק, ולאחר קריאת כל פסוק היו מוסיפים את התרגום. לא היה זה תרגום סתם, אלא תרגום מורחב, תרגום עם פירוש.
העדות הספרדית במזרח הקרוב היו נוהגות לתרגם את הפטרת תשעה באב ליהודית-ספרדית.
מציין שני מנהגים אלה הרב שם טוב גאגין בספרו "כתר שם טוב" (חלק ה', עמ' 84). הוא גם עמד על מקור נוהגי התרגום.
בכמה עדות איטלקיות היו נוהגים לתרגם את ההפטרה ליהודית-איטלקית.
כבר הוזכר כי יהודי פרס היו קוראים קינות ביהודית-פרסית. קינות אלה היו לרוב עיבודים של סיפורים על חורבן ירושלים המובאים בתלמוד ובמדרש.
לפי מ. מולכו בספרו הספרדי על מנהגי יהודי סלוניקי היו הנשים מתאספות בתשעה באב במרפסות בתיהן, ואשה אחת בעלת קול מתוק ונוגה היתה שרה רומנסות ספרדיות עצובות.
משה אטיאס פירסם בספרו "רומנסירו ספרדי" (ירושלים תשט"ז) רומנסות יהודיות-ספרדיות שנשי יהודי סלוניקי היו שרות בתשעה באב. יש ביניהן רומנסות ספרדיות עתיקות, בעלות תוכן כללי, אשר מלבד העצבות הנסוכה עליהן אין להם כל קשר לט' באב, ויש המבוססות על סיפורים יהודיים מסורתיים עתיקים, כמו "חנה ושבעת בניה" וסיפור התלמוד על בנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע שנמכרו לעבדים.
הקהילות הרומניטיות (יהודים הדרים במקומות ששפת המקום יוונית) היו שרות בתשעה באב קינות בשפה היהודית-יוונית. גם קינותיהן היו מבוססות לרוב על סיפורי התלמוד והמדרש על חורבן ירושלים. עדות אלה התקיימו בממלכת ביזנטיון. לאחר שהתורכים כבשו את ממלכת ביזנטיון, ומספר גדול של יהודים, גולי ספרד ופורטוגל התישבו בממלכה העותמנית, נטמעו רוב-רובן של העדות הרומניטיות בעדות שנוסדו על ידי יוצאי חצי-האי האיברי.
השירים היהודיים-יווניים של הרומניטים נשארו בכתב יד. בדורות האחרונים החלו חוקרים להתעניין בהם ולפרסמם בדפוס. לפני זמן לא רב נדפס קובץ של שירים אלה, ובתוכם קינות לט' באב, על ידי יוסף מאצא עם תרגום עברי בידי ראובן טוב-עלם כ"ספונות" (כרך ט"ו), ספר שנה לחקר קהילות המזרח, היוצא על ידי מכון בן-צבי בירושלים.
נשתמרו קינות בלשון היהודית-איטלקית, הלשון היהודית-אפולית (דיאלקט איטלקי) וביהודית-ערבית – מכאן שעדות דוברות שפות אלה היו שרות בט' באב קינות בשפה המדוברת ביניהן.
ישראל שלנו 8.12.1983
מאת מרגלית פרל פרשל