חיה'לה רפאל קאולה, שנחשבה לאישה העשירה ביותר בגרמניה בזמנה, שימשה כגזברית בחצר המלכותית בוורטמברג, תוך שהיא הקימה משפחה ותומכת בבעל שישב ולמד תורה כל היום. גברת קאולה, כפי שקראו לה, עמדה בראש משרד קאולה ששימשה כנושה הקבועה של נסיך הוהנצולרן בהכינגן. היא ניהלה את בית המסחר קאולה בשטוטגרט וסיפקה בנדיבות לעניים היהודים וגם לגויים. יחד עם אחיה יעקב היא הקימה את בנק וורטמברג המלכותי שהתפתח לדויטשה בנק הנודע בשנות ה-20. כשגרה בהכינגן ואחר כך בשטוטגרט הקימה בית כנסת בכל אחדמבתיה המפוארים. לא משנה כמה היא התעשר ולא משנה באיזו תדירות היא התחברה עם האצולה העליונה, ביתה שימש כמעונו של ה'.
חיה'לה (או קרוליין בגרמנית) קאולה (לבית רפאל), נולדה בשנת 1739 בבאד בוכאו השוכן על אגם פדרזי, עיירה אימפריאלית בדרום מערב גרמניה ליצחק (בן בנימין) רפאל ורבקה וסרמן שהגיעו מרגנסבורג. אביה יצחק היה פרנס ושתדלן (יהודי חצר) וסיפק לבתי המשפט הקטנים בהכינגן וסיגמרינגן שבמחוז הוהנצולרן גם אשראי וגם סחורות. הוא חינך את בתו באופן פרטי, וסיפק לה שיעורי גרמנית. כשחיה'לה הייתה בת שמונה עברה המשפחה להצ'ינגן שם שימש אביה כנשיא הקהילה היהודית. עד שנולד אחיה הבכור יעקב כשהייתה בת אחת עשרה, היא הייתה בת יחידה. אפשר היה לדמיין שהוריה השקיעו מאמצים רבים בבתם וסיפקו לה חינוך יוצא מן הכלל. מהם למדה חיה'לה להיות נדיבה למי שלא ברי מזל כמוה ולהעריך את המורשת היהודית ואת ערכי התורה שלנו.
בשנת 1757 כשחילה הייתה בת 18, היא נישאה לעקיבא אוירבך, תלמיד חכם ובנו של סוחר סוסים מהכינגן, חיה'לה עבדה בעסק של אביה, בעוד בעלה ישב ולמד. למרבה הצער,
אביו של חיה'לה לא נהנה מגידול שני בניו הצעירים, האחים של חיה'לה, הירש ומאיר נולדו שלוש שנים לפני מות אביהם ב-1760.
אחיה הבכור היה בן עשר, בזמן פטירת אביה, והעסק עבר לידי חית'לה. למרבה המזל, היה לה ניסיון בעבודה עם אביה, ולמרות שהייתה רק בת עשרים ואחת באותה תקופה, חיה'לה הוכיחה את עצמה כאשת עסקים מוכשרת מאוד. תוך מספר שנים, חיה'לה מונתה לסוכנת חצר של פרידריך מפירסטנברג בעיר דונאאואשינגן. היא מכרה סוסים, כסף, תכשיטים ופריטים יקרים אחרים לחצר זו.
בשנת 1768 היא העבירה את עסקיה להכינגן ושירתה את נסיך הוהנצולרן-הכינגן, שאהב סוסים, ציד וחי מעבר ליכולותיו.
בשנת 1770, היא מונתה לסוכנת חצר של דוכס וירטמברג ותחומי העניין העסקיים שלה התרחבו. חיה'לה גילתה שהיא זקוקה לעזרה בעסק שלה בתקופה זו, שכן בשלב זה גידלה שישה ילדים. חיה'לה החליטה שאחיה הבכור יעקב, שמלאו לו 20, יהיה שותף איתה. חיה'לה לא רק לקחה אותו לעסק שלה, אלא מאוחר יותר הפכה לחמותו כאשר בתה מישל הגיעה לגיל מבוגר מספיק כדי להינשא לו. בתקופה זו החלה חיה'לה" להיקרא מאדאם "קאולה" (גרסה מעוותת של ח'ה'לה) וכל בני המשפחה אימצו את השם הזה.
חיה'לה או גברת קאולה הייתה רק בת 31 באותה תקופה.
בשנות ה-1790, חברת קאולה השתלטה על אספקת מנות המזון לרייכסארמה (הצבא הקיסרי) ברחבי דרום גרמניה. החברה סיפקה מיליוני גילדרים שהוצאו על תבואה וסוסים למטרות צבאיות. היא גם טיפלה וזיכתה סכומי עתק של תרומות מלחמה שישולמו על ידי מעצמות הקואליציה. עסקאות אלו ושירותיה זכו להערכה רבה מצד השליטים.
מכיוון שלדוכס פרידריך מוירטמברג היה מונופול מלח שטופל על ידי חברת קאולה בנוסף למנות המזון והאשראי של הצבא, קיבלה גברת קאולה זכות מגורים בבירתו שטוטגרט בשנת 1797. יהודים לא הורשו (למעט כמה יוצאים מן הכלל) להתגורר בעיר זו מאז המאה ה-15. בשנה שלאחר מכן, נציגי וירטמברג אילצו את הדוכס לבטל זכות זו בניגוד לחוק. רק שמונה שנים לאחר מכן, כאשר ממלכת וירטמברג החדשה עברה ארגון מחדש לחלוטין, הורשו גברת קאולה, אחיה ושני בני משפחתה נוספים להתגורר בשטוטגרט וקיבלו זכויות שוות לנתינים הנוצרים.
חלק גדול מהצלחתה הכלכלית של קאולה ניתן לייחס למלחמות נגד צרפת המהפכנית ונפוליאון, אותה סייעה במימון ואספקה. יעקב קאולה כפי שכונה, מונה לספק הראשי של הצבא האוסטרי שנלחם בנפוליאון. הוא גם ביצע משימות דיפלומטיות וצבאיות חשאיות. בשנת 1801, יעקב קאולה, שניהל את כל המשא ומתן בווינה, לונדון ופריז, כונה "יועץ קיסרי", והוא ואחותו חיה'לה נקראו "יועצים פרטיים של משק הבית המלכותי". בשנת 1802, גברת קאולה ואחיה יעקב חתמו על חוזה עם הדוכס פרידריך השני מוירטנבורג להקמת בנק עם הון התחלתי של 200,000 פלורינים, המכונה הבנק המלכותי של וירטמברג. הבנק הפך למוסד הפיננסי החשוב ביותר בדרום גרמניה. ניהולו עבר בסופו של דבר לבנו של יעקב, נתן וולף קאולה (נפטר ב-1838), ובנים נוספים – רודולף קאולה (נפטר ב-1872) ושלמה קאולה (נפטר ב-1881).
חיה'לה התגוררה באחוזה יפהפייה והיתה בעל כרכרה רתומה לסוסים בקהילה יהודית שמנתה 300 נפשות והייתה ענייה למדי. הקהילה זכתה לנדיבותה של גברת קאולה. בשנת 1803 הקימו גברת קאולה ואחיה בית מדרש בהכינגן יחד עם ספרייה. הם תמכו בשלושה מגידי שיעור ובתלמידיהם. בית המדרש התקיים עד 1853. משפחת קאולה הקימה גם אכסניה ליהודים עניים שהיגרו להכינגן. בצו מיום 27 ביוני 1806, הדוכס פרידריך השני, שכיהן כעת כמלך וירטמברג, הכריז "לאור השירותים השונים שמשפחת קאולה העניקה למדינה בתקופות קריטיות", הוא מעניק ליעקב ולמספר קרובי משפחה קרובים ולצאצאיהם את כל זכויות האזרחות בוירטמברג.
בשנת 1807 עברה משפחת קאולה מהכינגן להתגורר בבניין בנק בית המשפט של שטוטגרט, אותו ייסדו חמש שנים קודם לכן. בבניין הבנק הם הקימו שוב בית כנסת פרטי משלהם. באותה שנה נרשם כי השקעתה של משפחת קאולה בבנק הסתכמה ב-1.25 מיליון גילדר. ד"ר מוניקה ריכארץ, פרופסור להיסטוריה לשעבר בהמבורג, כותבת שאפילו משפחת רוטשילד לא יכלה בקלות להשקיע סכום זה באותה תקופה.
גברת קאולה זכתה לאותות כבוד גדולים, אחד מהם היה מדליית ה-Civil-Verdienst-Medaille עם שרשרת זהב שהוענקה לה על ידי הקיסר פרנץ הראשון. שרשרת הזהב מוצגת במוזיאון יד ושם בירושלים. ב-18 במרץ 1809, קאולה השיבה את נשמתה לבוראה. היא נקברה בבית הקברות היהודי בהכינגן, שם כתוב על מצבתה: "כאן טמונה אישה שהייתה יוצאת דופן בעמה ובמולדתה".
מצבתה אינה המקום היחיד בגרמניה בו נזכרת בה. גברת קאולה מוצגת כעת במשחק צבעוני ונפלא שניתן לשחק במוזיאון היהודי של ברלין, אחד המוזיאונים היהודיים הגדולים באירופה. המשחק, שניתן לשחק גם באתר האינטרנט של המוזיאון, נקרא: "חייו של יהודי חצר".
בהקדמה למשחק נכתב: "לאחר גירושם מהערים הגדולות במאות ה-15 וה-16, יהודים מצאו מקלט באזורים הכפריים של דרום ומערב גרמניה והפכו לסוחרים וכך למתווכים בין העיר לאזור הכפרי. חלקם התקדמו והפכו ל"יהודי חצר" ומימנו את הצרכים הכספיים של השליטים הראוותניים. מכיוון שמעמדם שתמיד היה מקונא, פרנסתם הייתה תחת איום מתמיד. "בחנו את כישוריכם כיהודי חצר! "האם יש לכם את האינטליגנציה, התושייה והמזל לעשות הון? בחרו דמות על ידי נגיעה באחד משני הדיוקנאות:" אחד הדיוקנאות הוא יהודי החצר של ברלין, וייטל היינה אפרים. הוא היה מנהל מטבעות וגם ייסד בית מדרש בברלין. הדיוקן השני הוא העתק של ציור ידוע של מאדאם קאולה לבושה בצורה צנועה עם שרוולים ארוכים וצווארון גבוה. שערה מכוסה לחלוטין בכובע מפואר שנראה כמורכב משני כובעים בצבעים שונים, האחד מונח מעל השני. התחתון משמש יותר ככיסוי שיער וממוסגר בפרנזים, בעוד שהכובע העליון מעוטר בפרחי משי יפהפיים. היא עונדת עגילי תלייה והיא סמל לאצולה
כאשר לוחצים עליה או על היהודי החצר השני, וייטל היינה אפרים, השחקן נשאל שאלות רב-ברירה שונות שבאמצעותן הוא לומד על חייהם של יהודי החצר הבולטים המתוארים במשחק. במוזיאון ישראל בירושלים יש סט קפה פורצלן צבוע להפליא שהיה שייך לגברת קאולה. כל פריט בסט חרוט באותיות עבריות. הכתובות כוללות "לחיים טובים, גברת קאולה מהכינגן", ו"מתנה, גברת קאולה מהכינגן, מעקיבא". נראה כי סט זה הוא מתנה מבעלה עקיבא אורבך.
כתובת נוספת על כוס קובעת "מתוק לנפש ומרפא את הגוף אם תשתה ממני לפעמים". על קערת הסוכר מופיעה הפתגם העברי: "אם אינך יכול
לשתות מהמים המרים, עזוב אותם ושתה מהמים המתוקים".
*****
יהודי החצר היה דמות בולטת במערכת הכלכלית של אירופה. מספר הולך וגדל של שליטים נעזרו בשירותיהם של יהודים מבריקים שגייסו הלוואות, סיפקו אספקה צבאית ולעתים קרובות ביצעו משימות עדינות בדיפלומטיה בינלאומית. יהודי חצר אלה ניהלו קריירות צבעוניות והרפתקניות וניצלו את מעמדם הרם לטובת בני דתם. שמואל הנגיד היה וזיר של מלך גרנדה ומפקד צבאותיו. כפיטן ופילולוג ידוע, הוא ייסד את הישיבה בה למד אבי הרמב"ם. הרופא חסדאי אבן שפרוט היה שר האוצר בספרד המורית ותמך בעושרו בתלמידי חכמים רבים. ממכתבו ההיסטורי למלך הכוזרים ומתגובתו אליו, אנו למדים רבות על הממלכה שהתגיירה.
הפילוסוף הרב דון יצחק אברבנאל כיהן כשר האוצר של המלך אלפונסו החמישי מפורטוגל, ושל המלך פרדיננד ואיזבלה מספרד. הוא סידר חלק ממימון מסעו של כריסטופר קולומבוס. פירוש התורה המפורסם שלו מאופיין ברצף של שאלות רבות.
שמואל אופנהיימר, הידוע בשם "היודנקייזר" (מלך היהודים), היה בנקאי יהודי וספק צבאי עבור האימפריה הרומית הקדושה. הוא בנה מספר בתי כנסת וישיבות והשתמש בעושרו הרב כדי לגאול יהודים רבים שנלכדו במהלך מלחמות טורקיה.
הרב שמשון ורטהיימר כיהן כרב ראשי של הונגריה ומורביה וכרב של אייזנשטאט. הוא היה איש הכספים האוסטרי של המלך לאופולד הראשון, שהיה כה מרוצה משירותיו עד שהמלך העניק לרב ורטהיימר ולבנו דיוקן אישי של עצמו.
ברנד להמן היה גורם החצר של מלך סקסוניה, אוגוסט החזק. הוא עזר לאחרון להצליח להשיג את כתר פולין, שהוענק על ידי האצולה הפולנית למלך שהיה המציע הגבוה ביותר. להמן איפשר לאוגוסט החזק לגייס 10 מיליון טאלר ולהתחרות בהצלחה במלכי אנגליה, צרפת ושוודיה. המלך העניק ללהמן את הפרס בכך שמילא את שלוש משאלותיו של יהודי החצר: לבנות מחדש את בית הכנסת בהלברשטט, עיר הולדתו של להמן, להדפיס מחדש את התלמוד הבבלי, עותקים ממנו לא נמצאו בשום מקום, ולהקים בית משפט (בדומה לכולל של ימינו) שבו תלמידי חכמים יכלו לשבת, ללמוד ולהתפרנס.
חיי משפחה 2016