הרבנית חוה בכרך היתה אשה בלתי רגילה. נכדה של המהר"ל מפראג, בתו של הרב יצחק כהן, חתנו המצויין של המהר"ל ורעייתו של אברהם שמואל בכרך שהיה רבה של ורמייזא, היתה הרבנית חוה אישיות דגולה בזכות עצמה.
נכדה הרב יאיר חיים בכרך, כותב בהקדמתו לקובץ תשובותיו "חות יאיר" (בשם הספר נרמז שמה של זקנתו) כי היתה לה מדרש רבה בלי פירוש ולמדה בו על פי השגתה ושכלה ובמקומות רבים השיגה על הרב בעל "מתנות כהונה", מפרש הרבות, ופירשה באופן אחר, שכל השומע יבחין שהדין עמה… וכן עשתה בפירוש המחזור והסליחות, בפירוש רש"י בחומש ועשרים וארבע תרגומים…. וכמה פעמים שנתחבטו בדבר גדולי הדור ובאה היא והושיטה בקנה. והיתה מופלגת בכתב ולשון צח ומצוחצח….."
לא היתה רק אשה מלומדת מאוד, אלא גם מצויינת בחסידות ובהנהגתה.
שני אחיה, הרב חיים כ"ץ, שהיה רבה של פרנקפורט ולאחר מכן של פוזן, והרב נפתלי כ"ץ, שהיה רבה של לובלין, והוקירוה מאוד.
בסוף ימיה ביקשה לעלות לארץ ישראל. בכל מקום בו עברה בדרכה לציון, נתקבלה בכבוד גדול, בזכות שני אחיה הגאונים האדירים. היא לא זכתה להגיע לארץ הקודש. נפטרה בדרך, בסופיה, ושם הובאה לדבורה.
דוד קויפמן מתאר בספרו הגרמני על הרב יאיר חיים בכרך את כרכי כתבי היד שהלה השאיר אחריו. בעל "חות יאיר" עצמו הכין רשימות של צוכני הכרכים האלה וקויפמן מצטט מהן. לאחד מן הכרכים העתיק הרב יאיר חיים בכרך הפירושים לפיוטים שרשמו זקנו וזקנתו בגליון של המחזור.
ב.
בעל "חות יאיר" כתב פירוש לשולחן ערוך, אורח חיים, בשם "מקור חיים". גדולי אשכנז שיבחו את החיבור. אך לפני שמחברו היה יכול להביאו לדפוס, נתפרסמו ה"מגינים" פירושי "מגן אברהם" ו "מגן דוד" ("טורי זהב"). הרב יאיר חיים בכרך נוכח לדעת כי הרבה מן הדברים שכתב בחיבורו נמצא בשני הפירושים החדשים. ועל כן דחה הדפסת "מקור חיים" עד לאחר שיהיה סיפק בידו לערוך אותו מחדש.
הרב לא זכה להוציא לאור את חיבורו, שנשאר בכתב יד עד לפני כמה שנים שאז נגאל מתהום הנשיה על ידי "מכון ירושלים", בעריכת הרב אליהו דב פינס.
בהערותיו לש"ע, אורח חיים, סימן תרס"ב, מביא רבי יאיר חיים בכרך, בשם זקנתו הרבנית חוה, תיקון בפיוט של סוכות.
המדובר באופן שחרוזיו ערוכים לפי האל"ף בי"ת המתחיל במילים, "אאמיר אותך..", שני החרוזים האחרונים בבית השלישי הם: "כורעים ומשתחוים ומודים באהבים \ הביאם לשער בת רבים". החרוז הראשון מתחיל באות כ"ף ("כורעים"). על כן על החרוז הבא להתחיל הבא בלמ"ד ("לשער"). לפי דעת הרבנית אין מקום למלה "הביאם" שבראש החרוז השני ויש להשמיטה.
ואמנם יש מהדורות של המחזור בהן השמיטו המלה. לפי זה שני החרוזים של הבית השלישי של הפיוט הם: "כורעים ומשתחוים ומודים באהבים \ לשער בת רבים. והפירוש: בני אומתנו כורעים ומשתחוים ומודים באהבה בכיוון ירושלים (על פי המדרש "על שער בת רבים", שיר השירים ז', ה. ראה באורו של דניאל גולדשמידט במהדורתו של המחזור לסוכות, ירושלים, תשמ"א, עמ' 87).
