הופיע כרך ט"ז של האנציקלופדיה התלמודית. הכרך הקודם יצא לפני כארבע שנים והכרך החדש איחר קצת בבואו. נראה שאחת הסיבות לכך היתה הסתלקותו לפני שנתיים, של הרב שלמה יוסף זווין, עורך האנציקלופדיה.
הכרך החדשת למרות שהופיע לאחר מותו של הרב זווין, טבוע כולו בחותמו של עורכו הגדול של האנציקלופדיה, וכך יהיו כל הכרכים הבאים עד שיושלם המפעל כולו. הרב זווין ז"ל לא היה רק עורכה של האנציקלופדיה, הוא היה אדריכלה הראשי. הוא יצר את סגנונה, טבע את ההגדרות שבראשית הערכים, הניח את קוי היסוד למיצוי החומר ולדרך הרצאתו. ולא עוד. הוא בדק, תיקן, השלים וערך, ואף כתב מחדש, רוב הערכים שנדפסו עד כה והכין חומר רב לערכים שיוכללו בכרכים הבאים.
בכרך ט"ז למעלה משבע מאות טורי דפוס והוא כולל הערכים "חלל" – "חציו עבד וחציו בן חורין" יש ערכים קטנים, כמו "חמר מדינה", "חנופה", "חסיד", הממלאים רק טורים אחדים. ויש ערכים ארוכים, שאילו היו נדפסים בנפרד היו מהווים חיבורים ממצים על הנושאים בהם הם דנים. כאלה, הם, למשל, הערכים "חמץ", "חינוך", "חופה" "חצוצרות", "חצי דבר", "חצי נזק".
הערך "חצי שעור" מחולק לשמונה פרקים: האיסור, מקורו וטעמו; גדרו ודיניו; האיסורים; באיסורי שבועה, נדר ונזירות; חלות איסור עליו; בתערובת; במצוות עשה; כעין חצי שיעור. מפתח מיוחד מקל על המעיין למצוא את מבוקשו בערך גדול זה.
הערך הגדול ביותר הוא "חנוכה", המשתרע על יותר ממאה ושלושים טורים, והוא מחולק לששה עשר פרקים. על ערך זה – שהוא הדיון הממצה ביותר בדיני ומנהגי החג שהופיע עד היום – שמעתי עוד לפני שנתיים כאשר ביקר כאן בניו-יורק הרב אברהם פרבשטיין, ר"מ ישיבת חברון בירושלים ומראשי המערכת של האנציקלופדיה התלמודית. הוא סיפר לי על הכרך החדש – שהיה אז בהדפסה – והזכיר במיוחד את הערך הגדול הזה.
הרב מאיר ברלין (בר-אילן) הוגה-הרעיון והמיסד של האנציקלופדיה התלמודית נפטר בשנת תש"ט, שנתיים לאחר צאת הכרך הראשון. הרב זווין קשר לו מיספד בשער הכרך השני.
עם מותו של הרב זווין הוטל על הרב יהושע הוטנר, המנהל הכללי של האנציקלופדיה מאז ייסודה בשנת תש"ב, להספיד אותו. מסתו הגדולה של הרב הוטנר הפותחת את הכרך החדש נושאת את הכותרת: " 'הגרשי' זורין ז"ל כפותחה של תקופה בספרות ההלכה".
הרב זווין ז"ל שימש ברבנות במקומות שונים ברוסיה. לפני מלחמת העולם הראשונה, והוא עדיין צעיר לימים, השתתף בכתבי-עת ובקבצים תורניים. תחת השלטון הקומוניסטי נדם קולמוסו.
בשנת תרצ"ד ניתן לו לצאת מברית המועצות. לאחר שעלה לארץ חידש את כתיבתו. תרם לעתונים וכתבי-עת מקומיים. גם פירסם בחוץ לארץ, ב"תמים" בווארשה וב"המסילה" בניו-יורק.
הוא כתב הערכות על ספרים תורניים, ניתח בעיות הלכתיות שונות, ייחד את הדיבור על בחינות הלכתיות של המועדים ותיאר גדולי תורה של תקופתנו ודרכיהם בים התלמוד. כתב גם סיפורי חסידים, גם רשימות פובליציסטיות וכתבות.
מאמריו, ביחוד אלה שדנו בענייני הלכה, עשו רושם גדול. כל מי שקרא אותם הרגיש מיד שלפניו תופעה חדשה בספרות הרבנית. מי דמה לרב זווין בהערכת ספרים תורניים בתחומים שונים? מי ידע כמוהו לבאר, לנתח, להגדיר ולסכם בעיות, עניינים ושיטות בהלכה?
הרב זווין היה כבר בשנות החמישים של חייו כאשר הוזמן לערוך את האנציקלופדיה, אך היה זה שם שהוא התגלה במלוא שיעור קומתו.
הרב הוטנר מספר במסתו כי בראשית המפעל נתגלו חילוקי דעות בין הרב ברלין והרב זווין בדבר מגמתה ומהותה של האנציקלופדיה. הרב ברלין החזיק בדעה כי על האנציקלופדיה לשמש בעיקר את הקהל הרחב, שאין תורתו אומנתו, להציע לפניו "עיקרי תורה בצורה מצומצמת ומובנת". לעומתו סבר הרב זווין כל על האנציקלופדיה להיות "אוצר התורה הגדול והחדש המיועד לרכז – זו הפעם הראשונה בתולדות הספרות התורנית בכלל – את כל ספרות התורה וההלכה בשביל חכמי התורה ולמדניה המובהקים". אמנם אוצר זה יהיה ערוך מסודר וכתוב בדרך שיהיה מובן, לפחות החלק העיקרי שבו, לקהל הרחב.
בוויכוח זה היתה ידו של הרב זווין על העליונה.
האנציקלופדיה היא אוצר הגות ההלכה של כל הדורות, מרוכזים, מסודרים ומוסברים בה דרך שיטה יסודית כל ההלכות, המושגים, המונחים והכללים של הספרות התלמודית-התורנית, על מקורותיהם, נימוקיהם וחילוקי דעותיהם, כפי שהם מופיעים בספרי ההלכה החל מהמשנה והתוספתא עד זמננו אנו. ברם אין היא רק מפעל של כינוס וסידור בלבד, אמנם כינוס וסידור מפורטים ונפלאים ביותר הפורשים לפני הלומד כל עניין כשלמה – אלא מעשה יצירה, מן היצירות התורניות-הספרותיות המובהקות של עמנו.
האנציקלופדיה זכתה לתפוצה רבה. היא מצויה בבתיהם של גדולי תורה, רבנים ובעלי בתים הקובעים עתים ללימוד, היא חדרה לישיבות. משתמשים בה רמי"ם ותלמידים.
במסתו הנ"ל מנסה הרב הוטנר לאפיין ענפי ספרות ההלכה והתפתחותם ולקבוע מקומה של האנציקלופדיה בספרות זו. לפי דעתו היה הרב זווין ז"ל לא רק יוצרו של סגנון הלכתי חדש, אלא, דרך האנציקלופדיה התלמודית, נתן כיוון חדש ללימוד וכתיבת ההלכה.