(על ביטוי אחד)
"צנא דמלי סיפרי" (סל מלא ספרים), קוראים לאדם שקרא, שנה וזוכר הרבה, והביטוי מקורו בתלמוד.1
יש ביטוי דומה שנוצר במאות השנים האחרונות. אין הוא מטבע-לשון כללי. שימושו מוגבל למקרים מיוחדים.
"ארון הספרים שלי", כך מכנה אדם את חברו (אפילו רב את תלמידו) שלידיעותיו המופלגות, האצורות בזכרונו הנפלא, הוא נזקק מדי פעם. כלומר, כשהוא רוצה להיזכר או לעיין באיזה דבר, איננו צריך לגשת לארון הספרים שואל הוא את חברו, והלה מגיש לו את מבוקשו ללא יגיעה.
הנה כמה דוגמאות:
ר' פנחס זליג גליקסמן מוסר בספרו "רבנו אליקים געץ" (לודז, תרצ"ו), בו הוא כותב גם על צאצאיו של רבינו אליקים, כ ה"חוזר מלובלין" היה קורא לתלמידיו רבי ישעיה מפשדבורז' "מיין ספרים שראנק" (ארון הספרים שלי), "להיותו בקי בכל המקצועות שבתורה, בנגלה ובנסתר".
רבי שלום סאפרין, האדמו"ר מקומרנא, כותב בהסכמתו ל"הלכות דעות של הרמב"ם" עם הפירוש "דעת ישראל" (פריז, תרצ"ב) לרבי ישראל פרנקפורטר, שאביו של המחבר – רבי דוד פרנקפורטר – היה תלמידו של אבי-זקנו, האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקומרנא, והלה קרא לו "מיין שאפקאלע ספרים: (ארון הספרים שלי). 2
לפני זמן קצר הוציא לאור "מכון ירושלים" שו"ת שיח יצחק לרבי יצחק ווייס ז"ל, הי"ד, שהיה אב"ד דק"ק קאדלבורג ווערבוי (סלובקיה). בראש הספר נמסרות תולדות המחבר כתובות בידי המהדיר, שאר בשרו הרב שבתי שמואל ווייס. מסופר שם כי המחבר למד בישיבת פרסבורג, בזמן שעמד בראשה בעל "שבט סופר" וכי "רבו הגאון עמד על טיבו, שהוא קנקן חדש מלא ישן, ובשל כך נטה אליו חיבה יתירה. הוא אף כינהו ארון הספרים שלי, ולא בכדי, ידענותו המופלגת ובקיאותו העצומה בכל חדרי התורה היו לשם דבר…" 3
הצופה
כ"ט אדר ב' תשנ"ה
1ראה מגילה כח, ב. בימי התלמוד לא היה זה תואר של שבח (ראה רש"י שם). הוא הפך לכך בזמן מאוחר על רבי ישראל פרנקפורטר
2ראה ב"אנציקלופדיה לחכמי גליציה" לר' מאיר וונדר. הקטע הנ"ל של ההסכמה מובא שם.
3ראה גם במבוא וההקדמה של הרב משה יעקב ווייס ל"שיח יצחק" חלק א, חידושים ופירושים על התורה, נ"ך, תפילה חידושי אגדה ודרשות. מכון ירושלים, תש"ן.