המנורה שבקשת טיטוס ברומא

Print Friendly
(לט’ באב)
1.
בתהלוכת נצחון מפוארת הוליכו הרומאים בחוצות רומא את המנורה ואת יתר כלי המקדש שלקחו שלל בירושלים, מראות מתהלוכה זו, כולל הולכת כלי המקדש, חרוטים בתבליטים בקשת טיטוס. קשת זו, שהוקמה לאחר נצחונו של טיטוס, קיימת עדיין במרכזה של רומא, והמונים נוהרים אליה לראות את התבליטים הנחשבים בין יצירות האמנות המפוארות ביותר של רומא הקדומה.
לאחר קום מדינת ישראל קבעה ממשלתה את המנורה, שזה מאות רבות של שנים היא משמשת סמל לאומה, על מדגם המדינה המחודשת, והיא בחרה לשם כך את צורת המנורה המגולפת בקשת טיטוס.
..ציג הציור שבקשת טיטוס בנאמנות את מנורת ….. בשאלה זו עוסקים חוקרים זה למעלה ממאתיים ….. שנה. דנו בשאלה זו מצדדים שונים: האם תואם … שבקשת את תיאור המנורה במקרא? האם בכלל דמתה מנורת הבית-השנה למנורה הקדומה? האם מתאים …. לתיאום המנורה בסיפורו של יוספוס על תהלוכת …. (מלחמות ספר ו, ה, ה)? האם דייק האמן הרומאי …. המנורה או הירשה לעצמו שינויים כיד דמיונו? … מקום לדון בכל חלקי המנורה עד כמה תואמים הם את מנורת המקדש, ברם רובם של הדיונים נסב על …דן המנורה: כי לגביו גדולים יותר הספקות אם העתק נאמן הוא של המקור: לאדן המנורה שבתבליט יש … הלניסטית-רומאית. מצויירות עליו חיות דמיוניות, ואין להעלות על הדעת שהכניסו ציורים כאלה למקדש. …. האדן כפי שהוא בקשת נוגד את המסורת התלמודית שהמנורה היתה בעלת רגלים.
2.
הראשון לעורר ספקות בדבר מהימנות ציור המנורה שבקשת טיטוס היה אדריאן רלנד. חוקר נוצרי בן הולנד, אשר בשנת 1716 פירסם ספר בלטינית על ציורי שלל …. אשר על קשת טיטוס[1].
הספר היהודי הראשון לנגוע בנושא שלנו. הוא, …. ה”ביאור” של הרמבמ”ן. לא דברי ה”ביאור” ולא דברי המגיבים עליהם נזכרים, עד כמה שידוע לי, … של עשרות השנים האחרונות הדנה בבעיית ציור המנורה שבקשת טיטוס, על כן מרשה אני לעצמי להביא את דברי הרמבמב”ן במלואם.
בספר שמות כה, מ. כותב ה”ביאור”:
שבעיר רומי, בתוך החרבות שנשארו מהארמונים והט….. שם בימי קדם נשארו עוד היום שיורים מבנין מפואר … שהקימו לכבוד טיטוס וועספאסיאנוס, נקרא ארג”א די טיטו …..ריאומפם-באגען דעם טיטוס). וניכרים שם תמונות בולטות מכלי המקדש שהוליך הצר עמו משבי ירושלים, בשובו מלהחריב את בית אלוקינו, ובתוכן צורת המנורה ניכרת היטב עד היום הזה, ואולם כפי הנראה מתוך הספרים אשר שם העתיקו את התמונות ההן, אין לסמוך עליהן כלל, ויתכן שהחרש המסתת לא כיון לעשות דוגמתן בדקדוק ובפרט שכפי הנראה לא נעשה הבנין ההוא כי אם אחרי מות טיטוס, ואפשר שלא שם הכלים עצמם נגד עיניו, כאשר סתת אתם, ולא דקדק לעשותם כראוי, ואולם אמת הדבר שהוליכו כלי בית אלוקינו לרומי. וגנזום שם באוצרותיהם כמו שזכרו חז”ל במעילה (דף י”ז ע”ב). ושם ראה ר’ אליעזר בר’ יוסי, שהיה כמה שנים אחר החורבן, את הציץ ואת הפרוכת (כדאיתא במעילה שם, ובשעת דף ס”ג ע”ב וביומא דף נ”ז ע”א, בוסוכה דף ה ע”א), ובסוף פרק אחרון דאבות דר’ נתן איתא: מכתשת של בית אבטינס, ושלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחים ברומי
נגד דעתו של הרמב”ן יצא האחים יוסף ושמעון סאנטא בפירושם “בוצר עוללות” (נדפס עם חומש ה”ביאור, בווינה 1846) לשמות כה, לט, הם טוענים כי מנורת מקדש הורדוס, וזו היא שלקח טיטוס עמו, היתה משונה מן המנורה המתוארת במקרא “ואם כן אפשר שהחרש כיון לעשות”.
נגד דעתו של הרמבמ”ן יצא גם חיים זליג סלונימסקי (הוספה ל”הצפירה” שנה ט, גליון 44, י”ז בכסלו תרמ”ג). הוא אינו מסכים להשערה כי האמנים לא דייקו בגילוף המנורה. “אין ספק שנבנה [שער טיטוס] על-ידי אמנים מבינים, וכנודע היו הרומיים אמנים מופלאים למאד במלאכת החציבה, היתכן שלא ישימו עיניהם על הכלים עצמם הנמצאים באוצר המלך? ובפרט שהם עיקר השלל אשר התפארו בכבודם בשער הנצחון אז”.
דעתו של סלונימסקי שהציור תואם בדיוק את פשוטי הדברים של תיאור המנורה שבמקרא. לפי מפרשי התורה היו למנורה ג’ רגליים – אך אין לכך זכר במקרא, במקרא נאמר רק ירכה, אשר משמעותה רגל רחבה, כמו בסיס ותושבת. וכן תירגם אונקלוס את המלה: שידה. וכך גם התיאור בדברי יוספוס. גם פרטים אחרים בציור המנורה שבקשת טיטוס מתאימים, לפי דעתו של סלונימסקי, אם מובנם הפשוט של דברי המקרא, אם כי מפרשי התורה פירשו אחרת בסמכם על המימרא דשמואל משמיה דסבא (מנחות כח, ב).
3.
כחמש עשרה שנה לפני שסלונימסקי כתב את מאמרו, הופיע בלונדון ספר של נוצרי[2], הדן בין היתר בציור המנורה שבקשת טיטוס, דעתו של המחבר כי האדן הוא מעשה הרומאים. הוא משער כי האדן המקורי אבד כאשר שדדו המקדש. והרומאים עשו אדן חדש כדי שיוכלו לשאת המנורה בתהלוכה, או אפשר גם כי האדן המצויר בקשת הוא כולו מעשה מקורי של האמן שגלף את התבליט, והוא הוסיף אותו לציור המנורה כדי להשלים את התמונה.
באותה תקופה נשמעו עוד דעות כי האמן לא דייק ביותר בגילוף האדן או שהאדן נוסף על ידי הרומאים לגוף המנורה המקורית[3].
מן הצד השני, נתפרסמו בשני הדורות האחרונים כמה מאמרים המביעים את הדעה כי ציור המנורה שבקשת הוא העתק נאמן של מנורת המקדש. המנורה שהובאה לרומא נעשתה בימיהם של החשמונאים או של הורדוס, ואלה הושפעו מן האמנות הזרה שבתקופתם ולכן יש לאדן צורה הלניסטית או רומאית[4].
4.
הרב י. א. הרצוג ז”ל, שדעתו הופנתה לניגוד שבין ציור המנורה שבקשת טיטוס ולמסורת ההלכתית על צורתה. דן בעניין זה בכמה מאמרים (“סיני”, שנה יח, תשרי תשט”ו, עמ’ כח-כט: “קובץ לתולדות יהודי איטליה”. ספר זכרון לשלמה ס. מאיר, ירושלים תשט”ז. חלק עברי עמ’ 98-95: ספר היובל לשמואל ק. מירסקי ניו-יורק תשי”ח. עמ’ 221-220, “מחניים” לחנוכה תשי”ט).
הוא דוחה את הדעה כי מנורת הבית השני היתה שונה בצורתה מן המנורה הקדומה: לפי הרמב”ם (הלכות בית הבחירה פ”ג ה”ב) ורש”י (שמות עה, לא) היו למנורה שלוש רגליים. אמנם בתלמוד נאמר רק שהיו לה רגליים, ולא נזכר המספר ג’, אך דעת הרמב”ם ורש”י שאובה ודאי ממסורת שהיתה חיה בעם. וראיה לכך צורת המנורה בעלת שלושת רגליים מעל גבי קברות הקטקומבות ברומא ובשרידי בתי כנסת עתיקים בארץ.
הרב הרצוג גם סבור שאין להניח שהאמנים הרומאים לא דייקא בגילוף צורת המנורה שבקשת טיטוס, כיצד, אם כן, יש להסביר את הניגוד שבין המנורה המסורתית לזו המצויירת בקשת?
הרב הרצוג כותב כי הוא “נדחף להשערה מאוד נועזת,. והוא כי בדרך מירושלים לרומא נשבר ואבד החלק התחתי של המנורה והרומאים התקינו אדן חדש למנורה לפי טעמם הם, כדי שיוכלו לטלטל אותה בתהלוכת הנצחון, ובזה גם פשר העובדה המתמיהה כי באדן חקוקותצורות של דרקונים, שהם סמל אלילי.
כבר ראינו שדעה כמו זו של הרב הרצוג הובעה עוד לפני למעלה ממאה שנה.
דעת אחתר בזה להרב יהושע הוטנר, מנהל האנציקלופדיה התלמודית.
לאחר ביקור ברומא, בה התבונן ארוכות בתבליט שבקשת טיטוס, דן הרב הוטנר עם הרב הרצוג על צורת המנורה שבקשת והצביע על צורות המנורה שנתגלו בקברות ובבתי כנסת קדומים, וכן על גבי כלים עתיקים, הן בארץ הן בחוץ לארץ, שהן כולן מאשרות את הדעה המסורתית כי למנורה היו שלוש רגליים. הרב הוטנר הציע לפני הרב הרצוג כי “האדן” הנראה בציור אינו אלא בסיס רחב שהרומאים התקינו ושמו מתחת למנורה. כדי להקל על נשיאתה בתהלוכה, בתבליט שבקשת טיטוס נראה אותה נשיאת המנורה, המנורה שהיתה כבדה מאוד היתה כנראה נישאת על מוטות על כתפיהם של שמונה אנשים, ארבעה מזה וארבעה מזה. כדי שהמנורה לא תיפול בעת הולכתה היה הכרח לתת לה בסיס רחב ולשם כך התקינו הרומאים כלי עזר, כן רחב, לתוכו הכינסו רגלי המנורה, בדרך זו הבטיחו את יציבותה בשעת התהלוכה[5].
5.
בשנים האחרונות מתקבלת יותר ויותר – על סמך המימצאים הארכי אולוגיים הנזכרים למעלה – הדעה התומכת במסורת כי למנורה היו שלוש רגליים, וכי הציור שבקשת טיטוס אינו מוסר בנאמנות את צורת מנורת המקדש[6].
ומה בדבר סמל מדינת ישראל? האם ייצג את המנורה הטהורה או את המנורה של קשת טיטוס?
הרב הוטנר עורר למאמצים למען שינוי סמל המדינה, לשים את מנורת המקדש המסורתית במקום “מנורת טיטוס”. הרב הרצוג, וכן הרב הוטנר, פנו בעניין זה אל ד”ר יוסף בורג, שהיה אז יושב-ראש הסמלים שליד הממשלה.
אחרי עיון בדבר החליט ד”ר בורג להימנע מכל פעולה. במכתבים להרב הרצוג ולהרב הוטנר פירט נימוגי החלטתו, שרק אחד מהם נמסור בזה[7]: צורת המנורה שבקשת טיטוס היא הידועה בעולם, והיה בכך משום משמעות עמוקה שבחרנו צורת המנורה הזאת שהאויב ציירה כסמל לשעבוד – והעלינו אותה לאות עצמאותנו.

טוביה פרשל מתוך “הדאר” כ”ט תמוז תשל”ד

[1] ועיין בתרגום האנגלי של כתבי יוספוס לויליאם ויסטון, שהופיעו לראשונה ב-1737, הערת המתרגם לסיפור תהלוכת הנצחן, הוא … אי-התאמה בין הציור בקשת לדברי המקרא ויוספוס, בדבר …. של משפט אחד אצל יוספוס, השווה הערה 2.

[2]Wilham Knight, The Arch of Titus and the Spoils of the Tcmple, 1867. Pp. 117-118/

[3] שלמה ריינאך בהרצאתו על קשת טיטוס שנתפרסמה בהשקפה הצרפתית 1890, קוק בערך “קנדלסטיק” ב”אנציקלופדיה ביבליקה” כרך א’, לונדון 1899: פרדריק ו. מאדן בספרו “קואינס אוף דה מוס” (מטבעות היהודים), לונדון 1903, שני האחרונים מסתייעים במשפט מתיאור התהלוכה אצל יוספוס. נגד הבנתם את המשפט יצא מ. קון (“פלסטיין אקספלוריישן פנר קווארטלי”, 1959).

[4] ארנסט כהן-וינר בספרו הגרמני “די יודישה קונסט”, ברלין 1929, עמ’ 75: מ. קון במאמרו הנזכר בהערה הקודמת: יהושע בראנד, “הארץ” 17 ביוני 1955 ועוד.

[5] עיין מאמרו של מנחם ברש “הרב הוטנר נלחם על שינוי סמל המדינה”, “ידיעות אחרונות” ב’ בשבט תשי”ח, המפרט את טענותיו של הרב הוטנר וראיותיו מן המימצאים הארכיאולוגיים המאשרים את המסורה כי המנורה היתה בעלת שלוש רגליים. במוסרו דעתו של הרב הוטנר על אדן המנורה המופיע בציור, כותב ברש בין היתר: “נראה הדבר שהכרח היה להוסיף את הכן הרחב תחתיה כדי שהמנורה תעמוד איתן במשך כל זמן התהלוכה ולא תטה לצדדים ותיפול ותישבר”. במכתב אלי מן כ”ח בסיון שנה זו מסר לי הרב הוטנר פרטים נוספים על דיוניו בעניין זה עם הרב הרצוג ז”ל ועל מאמציו למען שינוי סמל המדינה עליהם ידובר להלן. דעה דומה לזו של הרב הוטנר בדבר טיבו האמיתי של “האדן” הביע בשנת 1961 ו. וירגין. ראה דבריו ב”איזראל אקספלוריישן ג’ורנל” (כרך 11, גליון 3).

[6] עיין מחקרו של אברהם נגב “הכרונולוגיה של המנורה בעלת שבעת הקנים”, ארץ ישראל ספר ח, תשכ”ז,עמ’ 194, הערה 9: ה. שטראוס “גורלה וצורתה של מנורת החשמונאים”, ארץ ישראל, ספר ו’ תשכ”א, עמ’ 129-128, שטראוס גם כתב על המנורה שבקשת טיטוס באנציקלופדיה יודאיקה החדשה (בערך “מנורה”) ושם גם דיון בנושא שלנו ובסוף הערך ביבליוגראפיה עשירה.

[7] תשובותיו של ד”ר בורג מובאות במאמרו של ברש הנזכר בהערה 4.